החיים זה לא פיקניק

שלשום קיבלתי דוח חצי שנתי מקרן הפנסיה שלי. זו קרן די חדשה, שנפתחה רק כשעבר חוק הפנסיה ב-2008. עד אז חסכתי לעצמי עצמאית, כי ממקום העבודה שלי לא הצלחתי לקבל קרן השתלמות או משהו דומה. אני חושבת שחוק הפנסיה הוא חוק חשוב שאפשר להרבה שכירים לחסוך לעצמם כסף ולהתכונן ליום שבו לא יעבדו עוד. ועם זאת, לפעמים בא לי לבטל אותו.

קודם כל, ההפרשה לפנסיה מקטינה לי את ההכנסה. ומכיוון שאחוז ההפרשה עולה מדי שנה, המשכורת שלי בעצם יורדת בכל שנה, בעוד כל שאר ההוצאות שלי גדלות. אבל מה שיותר מרגיז, ואת זה ראיתי בדוח שקיבלתי שלשום, הוא שחברת הפניקס, שמנהלת לי את הפנסיה בלי שבחרתי בה, ומשקיעה את הכסף שלי, שאני עובדת מאוד קשה בשבילו, באפיקים שלא אני בחרתי ולא אני ביקשתי אותם, הצליחה בחצי השנה האחרונה להשיג לי רווחים בסך 40 שקלים. ובתמורה לטיפול המסור בענייני הכלכליים גובים ממני דמי ניהול בגובה 6 אחוזים! מהיתרה שלי, למקרה שתהיתם. לא מהרווחים.

אני אחזור על זה: אני עובדת קשה, וחלק מהכסף שאני מרוויחה נלקח ממני בלי שביקשתי ומועבר לחברה שלא לפי בחירתי, והחברה הזו עושה בכספים שלי כראות עיניה ובסופו של דבר יש לי בחשבון החיסכון הזה פחות כסף ממה שהיה לי אילו שמרתי את הכסף מתחת לבלטות. אני חושבת ש-6 אחוז דמי ניהול זה שיעור שערורייתי ולא מוצדק, בעיקר לאור העובדה שזה כנראה ניהול לא משהו אם כל מה שהשיגו לי זה 40 שקל בחצי שנה.

וחוץ מלזעום אני גם מודאגת. נראה שהמשכורת שלי, במקום שאוכל לחסוך ממנה לעתיד, משמשת לריפוד כיסיהם של מנהלי הפניקס. אני מרגישה שגונבים אותי ואין לי מה לעשות כי זה החוק. בקצב החיסכון הזה אוכל להרשות לעצמי כלכלית לצאת לפנסיה כנראה רק בסביבות גיל 143.