החיים זה לא פיקניק

את תחילתה של שנה עברית נוספת ציינו אתמול בהרכב משפחתי מצומצם, אך כמיטב המסורת עם כמות אוכל שמספיקה לשבט שלם בפפואה גיניאה החדשה. אחרי הכל, אם אין יותר מדי אוכל זה לא חג. כשדנו, גיסתי ואני, בחלוקת העבודה זה דווקא נשמע שפוי מאוד. אני מכינה דג ועוגת תפוחים, היא מכינה סלט ופשטידה, אחותי אופה חלה. שום הגזמות. אחרי שהתחלתי בהכנות החלטתי להכין בנוסף לעוגה גם לפתן חבושים. הרי חבושים זה הכי פרי של ראש השנה. מעולם לא בישלתי חבוש מימיי ובערך מגיל עשר גם לא אכלתי חבוש, אבל זה בכל זאת נראה לי רעיון טוב. ברגע האחרון הכנתי גם קוגל אטריות מתוק. שיהיה. גיסתי, שבסך הכל הייתה צריכה להביא פשטידה וסלט, הביאה קיש קנוי, שני סלטים, פרגיות ממולאות, עוגת אגוזים וטרפלס שוקולד (גם קנויים).
זו הסיבה שבשלושה בתי אב בישראל יש עכשיו אוכל עד סוף השבוע.

שווה להתעכב קצת על עניין הדג. בתור משפחה אשכנזית מצופה מאיתנו לאכול גפילטע פיש. אלא שהטרחה שבהכנתו רבה, וגיסתי ממש שונאת את הקונספט של דג מתוק ורוטט. אם כך, הכרזתי, אכין חריימה.
נפלא, שרקה גיסתי בהתלהבות. ושיהיה חריף.
ברור, עניתי.
אבל שלא יהיה חריף, אמרה אחותי.
טוב, מלמלתי.
מה עושים? ובכן, בישלתי את החריימה בשני סירים נפרדים. 

אחותי אמרה שהגיסה לא מאמינה שאעשה דג חריף כמו שהיא ואחי אוהבים, ולכן היא מביאה איתה טבסקו ליתר ביטחון.
ככה? אמרתי. אין בעיה. Challenge accepted. אכין להם דג חריף כל כך עד שהעיניים שלהם ידממו. שפכתי לסיר שלהם פפריקה בערך עד שהרוטב קיבל מרקם של פירה, אבל הוא עדיין לא היה חריף מספיק. כנראה הפפריקה ישנה כבר ואיבדה מחריפותה. עשיתי חיפוש בארון ומצאתי פלפל קינה. שפכתי לרוטב כרבע מכל וטעמתי. זה היה חריף אש, משהו באמת מזעזע. הוספתי עוד שתי כפיות והכנסתי את הדגים. היה success. זוג אניני הטעם ציינו בהערכה שהדג אכן חריף וחיסלו את כל המנה. הטבסקו נשאר מיותם.

ולגבי החבושים: מדובר בפרי קשה עורף. במתכון כתוב בפשטות לקלף ולנקות את התוך. קל להגיד, קשה לעשות. לקח לי כשעה לנקות ארבעה חבושים. הפרי הזה קשה כמו אבן. גם הבישול שלו היה ממושך מאוד. בשלב מסוים תהיתי אם לחכות לחבוש שיתרכך זה כמו לבשל ביצה ולדקור אותה במזלג כדי לראות אם היא כבר רכה. אבל אחרי משהו כמו שני בלוני גז החבוש ניאות להתרכך ואז גיליתי שהטעם שלו מוזר ולא באמת שווה את ההשקעה. האורחים שלי, על כל פנים, לא גילו בלפתן עניין.

והנה קצת תמונות.

 איזה צבע יפה יש לרימון

החריימה המדוברת