הימים הם ימי חול המועד סוכות, וכפועל יוצא גם ימי פסטיבל אייקון. כארבעה חודשי הכנות מגיעים לשיא בשלושה ימים של פסטיבל, והתגמול למתנדבים על העבודה הקשה הוא כרטיסי חינם לאירועים. אני בחרתי לנצל את הכרטיסים שלי ביום שלישי, היום האחרון של הפסטיבל. ואז הודיעו שגלעד שליט חוזר.
זו אפילו לא הייתה התלבטות. הרגשתי שפשוט לא מעניין אותי לשמוע שום הרצאה על פיוצ'רמה או על מחלות נכחדות כשגלעד חוזר. ידעתי שלא אצליח להתרכז בכלום ורק ארצה להיות בבית מול הטלוויזיה. לכן שיניתי את התוכניות שלי ונשארתי לעבוד בבית, עם אוזן כרויה ועין לטלוויזיה צופייה.
שיקום מי שלא התרגש עד דמעות לראות את גלעד החיוור, הכחוש והנבוך מתהלך באור יום; שלא דמע כשראה אותו מדבר בטלפון; שלא זלג למראה נועם שליט המחבק את בנו; שלא רצה לחבק אותו בעצמו. ולתת לו משהו לאכול. קשה לי לדמיין איך מעבירים חמש שנים בבידוד ובחוסר מעש. קשה לי לדמיין איך זה להיות חמש שנים בלי משקפיים ואפילו לא לראות את הסביבה כמו שצריך. אבל גלעד נראה בסדר. צלול, מדבר לעניין, חכם, דיפלומטי, והוא ענה לשאלות הביזאריות משהו של המראיינת המצרית באופן מעורר הערכה, בקור רוח ובתבונה.
ברוך שובך, גלעד. הלוואי שתהיה החטוף האחרון.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
