החיים זה לא פיקניק

יש לי סיסמה שצריך להקליד בדלת הכניסה לבניין ובדלת הכניסה לעבודה.

יש לי סיסמה שצריך להקליד כדי להיכנס למחשב בעבודה.

יש לי סיסמה שאני צריכה להזין כדי לבדוק דואר אלקטרוני. יש לי חמישה חשבונות, כלומר חמש סיסמאות.

יש לי סיסמה לפייסבוק.

יש לי סיסמה לסקייפ.

יש לי סיסמה שצריך להקליד כשרוצים לאפס את המונים בטלפון הסלולרי.

יש לי סיסמה בבנק שלי כדי לבצע פעולות ולהתעדכן מה קורה בחשבון.

יש לי סיסמה לבנקט כדי למשוך כסף.

יש לי סיסמה שצריך להקליד כדי לראות את נתוני קרן הפנסיה.

יש לי סיסמה שצריך להקליד כדי להיכנס לאזור האישי בקופת חולים.

יש לי סיסמה לבסיס הנתונים של האתר שאני מנסה לבנות ועוד סיסמה לאדמיניסטרטור.

לחלק מהסיסמאות מצורף שם משתמש, שגם אותו צריך לזכור. בחלק מהמקומות צריך להחליף את הסיסמה כל כמה חודשים. אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי כל הסיסמאות. בעיקר אם מדובר בשימוש לא יומיומי. המוח הלא פוזיטרוני שלי לא מצליח לזכור כל כך הרבה נתונים, ועדיין בהרבה אתרים מתנים את השימוש בהרשמה, כלומר בתוספת של עוד שם משתמש ועוד סיסמה. נוח מאוד שאפשר לנהל הכל באמצעות המחשב, אבל לפעמים אני מתגעגעת לימים שלא העמיסו ככה על הזיכרון שלי. ואם כבר צריך בימינו לזכור כל כך הרבה, אי אפשר לשדרג לנו את המוח בעוד איזה 2 ג'יגה?