החיים זה לא פיקניק

לפני כך וכך חודשים החלטתי לטבול את בוהני בזירת שוק העבודה ולחפש משרה חלקית בתחום העיצוב הגרפי כדי לעסוק קצת בתחום הזה שהלימודים בו הלהיבו אותי מאוד. נרשמתי לאתר מקוששי העבודה שהסוף של שמו זהה לשם של מייסד אפל שהלך לעולמו לאחרונה*, מסרתי פרטי אשראי ומיד התחלתי לשלוח קורות חיים לכל עבר. כמו באתרי היכרויות, גם במקרה זה אף אחד לא חזר אליי, ואחרי כארבעה חודשים החלטתי שמיציתי וביטלתי את המנוי.

המנוי לא הסתיים מיד כי החיוב הוא חודשי, והיה עליי לחכות כשלושה שבועות. בשבועות אלה המשכתי לבדוק מה חדש ולשלוח קורות חיים אם נתקלתי במשרה מתאימה. כך יצא שיום אחד ניסיתי לשלוח קורות חיים ובעצם המנוי שלי כבר נגמר. עלתה הודעה שהכריזה שאין באפשרותי ליצור קשר עם המעסיק והציעה לי לעשות מנוי. נדתי בראשי ואמרתי שזהו, המנוי נגמר.

עוד באותו יום אחר הצהריים התקשר אליי נציג של האתר. הוא אמר לי שבשעה זו וזו ניסיתי לשלוח קורות חיים למשרה הזו והזו והציע לי לעשות מנוי. הייתי די המומה מכך שלא רק שהוא יודע את שמי, כתובתי ומספר הטלפון שלי, הוא גם רואה כל פעולה שביצעתי באתר. אמרתי לו:

וואו. אתה ממש האח הגדול.

מה?

האח הגדול.

המה הגדול?

האח הגדול.

האח הגדול?

אתה יודע, כמו ב-1984 של ג'ורג' אורוול. ישות שמפקחת על האזרחים ויודעת כל מה שהם עושים.

לא שמעתי על הספר הזה, אבל אני אשמח לקרוא אותו אם את ממליצה.

 אולי הייתי צריכה לומר שזה כמו בתוכנית הטלוויזיה עם ארז טל ואסי עזר?
לא נורא. בקרוב מאוד ממשלת הימין של נתניהו תלמד את כל האזרחים מקרוב מה זה אומר.