החיים זה לא פיקניק

אי אפשר היה לפספס הבוקר את שלל הידיעות על פרסום פרטי כרטיסי אשראי על ידי סעודים טובי לב שפעלו להפיץ את העושר בעולם. אני דווקא לא נכנסתי ללחץ מהידיעה. מספר הכרטיסים שפרטיהם הודלפו נמוך והסבירות שהכרטיס שלי ביניהם קלושה. הצצתי ברשימת הכרטיסים בעיקר מתוך סקרנות, וכשמצאתי את 12 הספרות הראשונות של הכרטיס שלי נהייתי קצת פחות שאננה. מצאתי אתר אחר שמקלידים בו מייל והוא אומר אם הפרטים של בעל המייל הודלפו. הקלדתי את המייל וכתובת אדומה הודיעה לי שפרטי הכרטיס שלי הודלפו. כדי להיות בטוחה הקלדתי גם כתובת אחרת, ואז קיבלתי כתובת ירוקה מרגיעה שהפרטים של הכרטיס הזה לא במאגר. ובכן, נפרצתי. אם מישהו באוטובוס יקרא לי פרוצה לא אוכל להכחיש.

הצעד הראשון שלי היה לבדוק את החיובים. שום חיוב חריג לא הופיע. ומאחר שחברות האשראי חסמו את השימוש בכרטיס לשימוש בטלפון ובאינטרנט אני לא צופה נזק כלכלי. כרגע מטרידים אותי כמה דברים:

1. למה חברת כרטיסי האשראי לא יצרה איתי קשר כל היום?

2. האם המקרה הזה יצליח לשכנע את חברי הממשלה שמאגר ביומטרי הוא רעיון רע?

3. למה אני אף פעם לא זוכה בהגרלות, אבל איך שיש נאחס הוא נדבק אליי? לפני שבוע הייתי בכנס זמן דיגיטלי. נכחתי בארבע הרצאות. בסוף כל הרצאה הוגרלו 3 חולצות. היו כ-150 איש באולם ובכל זאת לא זכיתי אף לא בחולצה אחת. אם היו מגרילים הרפס בטוח הייתי זוכה בו.