החיים זה לא פיקניק

הרבה ביקורת ספגה לאחרונה הרכבת, כנראה הגוף הכי מושמץ במדינה, על ההחלטה לא לאפשר לחיילים לנסוע בה בחינם, בקווים מסוימים, בימי ראשון בין 6 ל-9 בבוקר. גם דעתי אינה נוחה ממה שנראה כהיטפלות למגזר אולי הכי חלש במדינה. החיילים מסכנים את חייהם, שומרים עלינו האזרחים, מעכבים לשלוש שנים את חייהם, מתחילים לימודים אקדמאיים בשעה שצעירים בני גילם שחיים בארצות אחרות כבר מסיימים אותם, ומרוויחים גרושים בחודש. אנחנו רגילים לחבק אותם ולתרום להם במשדרים מיוחדים, לא לדפוק אותם ולהגיד להם לנסוע באוטובוסים בכבישי יום ראשון העמוסים. ועם זאת, זה לא שדרשו מהם ללכת ברגל לבסיס. מספקים להם אוטובוסים שבהם כולם יכולים לשבת, להשעין את הראש על החלון ולנמנם עד הבסיס.

נדמה שבוויכוח על זכויות החיילים שוכחים את הצד השני: צה"ל. ההגבלה בנסיעה היא הרי רק עד 9 בבוקר. מדוע לא לאפשר לחיילים לנסוע ב-9 ולהגיע מאוחר יותר לבסיס? אני נוסעת ברכבת של 8 בבוקר והיא עמוסה בחיילים. אם הם ייצאו שעה מאוחר יותר זה באמת ישנה כל כך? חיילים קרביים יוצאים הביתה פעם בשבועיים, שלושה או ארבעה. למה לא להאריך להם את חופשת סוף השבוע בעוד כמה שעות ולתת לשאר החיילים, שנוסעים בקווים האלה יום-יום, להמשיך לנסוע כרגיל?

ראיתי בטוקבקים חיילים שמתלוננים שגם ככה לוקח להם שש שעות להגיע לבסיס (כי הם גרים בקריות ומשרתים בבאר שבע או גרים באילת ומשרתים בצפת) ומי יודע כמה זמן זה ייקח עכשיו. סליחה, למה בכלל לוקחים לבסיס בצפון חייל שגר בדרום? למה לא לשבץ חיילים סמוך למקום מגוריהם? ברור לי שיש מקרים שבהם זה בלתי אפשרי. אי אפשר לסדר לכל חייל קורס קצינים ליד הבית, ואם כל היחידה עולה לצפון ואז יורדת לגבול מצרים ברור שזה יהיה להם רחוק. אבל אני יודעת שיש לא מעט מקרים שהיה אפשר לקחת את מקום המגורים כשיקול ולשבץ לתפקיד חיילים שגרים באזור. אם זה יקרה החיילים יבזבזו פחות זמן בנסיעות לבסיס וממנו, הצבא יחסוך את העלות היקרה של נסיעה ארוכה וישלם על נסיעה קצרה וזולה יותר, ובנוסף יפחת העומס ברכבות. אם יותר חיילים מהצפון ישרתו בצפון ויותר חיילים מהדרום ישרתו בדרום פחות חיילים ייסעו בקו תל אביב-חיפה העמוס ובא לציון גואל.