כבת בכורה לא פינקה אותי אמי במיוחד. להפך. רשימת הדרישות שלה ממני הייתה ארוכה כרשימת המצרכים שמזמינים דיירי האח הגדול בדיוני התקציב כשהם זוכים לתקציב מותרות. חופשת פסח, היא טענה, לא נועדה להנאה או לסתלבט אלא כדי שנעזור בבית, וכך היא הייתה מכינה רשימות ארוכות ומפורטות של כל הדברים שצריך לנקות בבית, מעירה אותי בשבע בבוקר, ולאחר ארוחת בוקר הייתי נאלצת לבחור לי פריטים מן הרשימה ולנקות: תריסים, חלונות, דלתות, ויטרינות, חרסינות, ארונות מפנים, ארונות מבחוץ.
במשך שעות בכל יום (שכנראה נראו לי ארוכות יותר ממה שהיו באמת) הייתי כורעת וזוחלת ורודפת אחרי הפנלים ומטפסת על סולם כדי להגיע עד השלב האחרון בתריסים. משסיימתי מטלה הייתי מוחקת אותה בקו מהרשימה ועוברת לבאה. עם תום עשרת ימי החופשה שלפני ליל הסדר הרשימה הייתה מתמלאת בעוד ועוד סעיפים מחוקים, עד שתם הסיוט השנתי.
אחרי שתמו הניקיונות הייתה נכתבת רשימה ארוכה לא פחות של בישולים לחג. את הרשימה הזו חיבבתי הרבה יותר, ובעליצות הייתי בוחרת לי כל מיני סלטים, אטריות לפסח והמתכון הקשה מכולם: ביצים קשות לליל הסדר.
מאז שאינני גרה עוד עם הוריי לא ניקיתי ניקיון יסודי לפסח מעולם. אני מנקה תריסים וכדומה בשוטף, פנלים לא עושה אף פעם, ולא מעוניינת להיכנס לקדחת של ניקיון. כיף שיש בית נקי וכיף לדעת שהוא מנוקה ביסודיות, אבל בסביבת פסח יש כל כך הרבה שרבים שמסתיימים באובך וסופות חול, שנראה לי בזבוז זמן להשקיע כל כך הרבה מאמץ בניקיון שיתגלה כקצר מועד. עדיף לנקות בקיץ, אלא שאז חם מדי ולמי יש כוח לנקות, או אולי בחורף, רק שאז קר מדי ולא כיף לגעת במטליות עם מים קרים. בקיצור, עזבו אותי מניקיונות לפסח, באמאשכם.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
