החיים זה לא פיקניק

חלק מפרויקט "הסדרות שלי". עשוי להכיל שיירי ספוילרים ועקבות גלוטן.

חשבתם שהחיים של ג'ק באוור קשים? עוד לא פגשתם את סידני בריסטו.

בעוד ג'ק צריך להתמודד רק עם המלחמה ברעים, לסידני יש גם חיים לתחזק. וחוץ מזה, היא צריכה להחליף בכל פרק 3-4 תלבושות.

רגע אחד היא בלונדינית ממושקפת בתסרוקת ספרנית הדוקה ובמשנהו היא נערת מועדונים הוללת ורודת שיער שלובשת בגדי עור.

חוץ מזה, בעוד שנאמנותו של ג'ק ברורה תמיד, סידני היא סוכנת כפולה ורק מהתיאומים שלה עם כל אנשי הקשר והצורך להשיג תוצאות

בכל אחת מהגזרות אפשר לקבל סחרחורת.

מכיוון שסידני היא אישה, ולכן מסוגלת לריבוי משימות, היא מצוידת במנעד רגשות רב יותר: היא נחושה וממוקדת במטרה (כשהיא בדרך למשימה

או מחטיפה מכות); חייכנית, קשובה ואמפתית (עם שותפתה לדירה); רומנטית ואוהבת (בדקות המעטות שנותנים לה להיות עם אהובה);

קרירה וכועסת (כלפי אביה) וסבלנית וסלחנית (כלפי הגאון המחלקתי הווירדו).

הסדרה עצמה מאופיינת בקצב קליפי בלתי אפשרי. כל הזמן קורה משהו ואם הולכים להכין קפה כבר לא מבינים כלום.

בנוסף, השחקנים כנראה התלוננו "למה אני שוב האיש הרע?" "למה אני שוב הטוב?" ולכן כמעט כולם זוכים במשך העונות ליהנות מכל העולמות.

הם רעים, ואז הם טובים, ואז שוב רעים, ואז מתברר שזה בכלל לא אותו אדם, אלא שיבוט של אחיו התאום, ולכן לא פלא שהוא טוב. או רע.

החוט המקשר את הפרקים הוא חיפוש אחר פריטים עתיקים בניסיון להרכיב איזשהו פאזל. כדי להשיג את הפריטים נעזרות הסוכנויות השונות בטכנולוגיות מופרכות ובגאדג'טים הזויים. העיקר שמרשל יודע איך הם עובדים וסידני מצליחה להשתמש בהם בהצלחה.