החיים זה לא פיקניק

באיחור אופנתי של עשר שנים ראיתי סוף סוף את הסדרה "באפי קוטלת הערפדים".

אחותי היא באפיטיסטית נלהבת ובמשך שנים ניסתה להמיר גם אותי.

בהתחלה לא התעניינתי. יש סדרות טובות רבות. למה לטרוח לראות דווקא את זאת?

אחר כך דווקא רציתי לראות, אבל הפסיקו לשדר אותה.

היתה איזו שמועה שבערוץ ביפ יתחילו בקרוב לשדר את כל הסדרה שוב מהתחלה, ברגש, אז חיכיתי.

אחרי כחמש שנים ירד לי האסימון והבנתי שזה כנראה לא הולך לקרות.

אחותי הציעה לי את כל הפרקים על די-וי-די, אבל אני לא אוהבת לראות טלוויזיה במחשב.

הכיסא לא נוח, המסך קטן ואני פרינססה מדי.  וחוץ מזה, אין תרגום. איך אבין את כל הבדיחות והשנינויות?

 אחרי עוד שלוש שנים אחותי הציעה לי לצפות בקלטות שלה. יש לה חמש קלטות עם הפרקים העיקריים שמניעים את העלילה.

זה נראה לי רעיון מצוין ולכן המשכתי לא לעשות שום דבר (עניין חוזר אצלי למי שקרא את הפוסט הראשון שלי).

אני אפילו לא יודעת למה לא צפיתי. ידעתי שזו סדרה שנונה, טובה ונחשבת.

מעולם לא סברתי שזו תוכנית מטופשת על כוסית בלונדינית שמרביצה לערפדים, אבל תמיד היו לי דברים אחרים לעשות.

יום אחד הייתי בדירה של אחותי והיא הציעה בערמומיות שנראה יחד באפי.

ראינו כמה פרקים ראשונים, לא הכול הבנתי וגם התקשיתי לזכור את הדמויות מפרק לפרק,

אבל התעורר בי מספיק עניין כדי לקחת את הקלטות הישנות ההן ולהתחיל לצפות.

אלא מאי? הזמן הרב שחלף מאז ההקלטה לא עשה להן טוב.

הפרקים שהוקלטו בתחילת הקלטת ובסופה היו הרוסים לגמרי והתמונה רעדה במידה שלא אפשרה צפייה.

לכן, את הפרקים הרועדים ראיתי במחשב ואת אלה שהיו באיכות סבירה - בווידיאו.

כך הגעתי לעונה השלישית והמצוינת. היא היתה כל כך מצוינת ומופתית שרציתי לראות בה את כל הפרקים ולא רק לקט.

באותה תקופה חל יום הולדתי ולבקשתי קנו לי מכשיר די-וי-די. לקחתי את הדיסקים והתחלתי לצפות מההתחלה, בכל הפרקים.

תוך ארבעה חודשים סיימתי לראות את כל שבע העונות.

אין לי מה לומר ולחדש על הסדרה, שהרי כה הרבה נכתב עליה.

מה אומר? שהיא מופלאה? שהיא שנונה ומבריקה? שהיא שוברת מוסכמות?

שהדמויות בה כתובות נפלא ומעוררות הזדהות? שג'וס וידון הוא אלוהים?  אמרו את זה קודם לפניי וגם ניסחו את זה טוב יותר.

מי שלא ראה באפי ישתעמם לא יבין מה אני רוצה מחייו ומי שראה כבר יודע את זה ותוהה לעצמו: עכשיו באים?

הדבר היחיד שאוסיף הוא על הסיום.

דחיתי ודחיתי את הצפייה בשני הפרקים האחרונים. פשוט לא רציתי שזה ייגמר.

אפשר לצפות בבאפי עשרות פעמים, ללמוד בעל-פה את כל הדיאלוגים ולשנן את תנועות הריקודים מהמחזמר,

אבל צפייה ראשונה ונקייה יש רק אחת. ואני עמדתי בפני סיומה. 

מעכשיו, אם אצפה שוב, כבר לא יפתיעו אותי הטוויסטים שג'וס וידון שתל; כבר לא אתהה מאיפה צצה אותה אחות קטנה וצווחנית;

לא אחשוד שג'יילס הוא בעצם "הראשון"; לא אחשוש למותה של דמות ולא אופתע כשהמוות ישיג אותה. 

כמו כל מכור, גם אני רוצה לשחזר את מה שהרגשתי בפעם הראשונה. 

אבל רושם ראשוני אפשר ליצור רק פעם אחת ופעם ראשונה יש אחת בכל דבר 

(בניגוד לפעם אחרונה, כפי שיודע כל עולל או כל מי שניסה להיגמל ממשהו, שיכולה להיגרר על פני הרבה פעמים).

בסופו של דבר צפיתי בשני פרקי הסיום והתאכזבתי קצת שהם לא היו גדולים מהחיים.

ציפיתי למשהו גדול יותר, מרשים יותר, מרגש יותר, אפוקליפטי יותר. והסיום היה רק בסדר. התאכזבתי גם ממה שקרה לספייק.

<ספוילר> את אנחת הרווחה שלי בפרק 20, כשבאפי סוף סוף ראתה בספייק את מה שאני ראיתי כבר בעונה 4,

כלומר, שחי או אל-מת, גבר או ערפד, עם נשמה או בלעדיה, ספייק הוא ביי-פאר הדבר הכי שווה בסאנידייל רבתי,

שמעו גם בחוצות אשקלון בואכה עזה.  אז ככה להרוג לי אותו? <סוף ספוילר>.

ודבר אחרון: הסיום היה לא לגמרי סגור ולא לגמרי פתוח והוא השאיר גם אותי עם סימן שאלה. 

נו? אז מה עושים עכשיו? התשובה שלי: מתחילים לראות אנג'ל.

הנה הדיאלוגים שהכי אהבתי (והצלחתי לזכור. מי יכול לזכור את כל הפאנצ'ים הקטלניים של אניה?)

אתם מוזמנים להוסיף את הקטעים שאהבתם בתגובות.

Wesley: Perhaps there were a few more than we'd anticipated,
but I'd expect you to be ready for anything.
Remember the three key words for any Slayer:
preparation... preparation...preparation.
Buffy:  That's one word three times.
 


NIGEL: Good. I need to know a little bit more about the Slayer,
and about the both of you.
Your relationship, whatever you can tell me.
TARA: O-o-our relationship?
WILLOW: We're friends.
TARA: Good friends.
WILLOW: Girlfriends, actually.
TARA: Yes, we're girlfriends.
WILLOW: We're in love. We're ... lovers. We're lesbian, gay-type lovers.
NIGEL: I meant your relationship with the Slayer.

Both girls look embarrassed. Willow removes her hand from Tara's knee.
TARA: Um, just good friends. 

 
BUFFY: (small frown, walks forward) Have you ever heard the expression,
'biting off more than you can chew'? 
The vamp frowns, shakes his head. 
BUFFY: Okay. Um ... how about the expression, 'vampire slayer'?
VAMP: What the hell you talkin' about?
BUFFY: Wow. Never heard that one. Okay. How about,
'Oh god, my leg, my leg'? 
The vampire growls and lunges at her.
She ducks his grab, punches him in the face and kicks his leg.
His knee buckles and he falls to the ground. 
VAMP: Oh god! My leg! Uhh...
BUFFY: See? Now we're communicating. 
 


Cordelia: What? Do I have something on my neck?
Evil Willow: Not yet.
 
 


Alfonse: (shakes his head in shame) A human.
I should have smelled it right away.
Willow:  A human? Oh, yeah? Could a human do this?
She screams at the top of her lungs.
Anya and Alfonse aren't impressed,
and respond simultaneously.
Anya:  Sure. Yeah. Humans do that. Yeah. 
 
 

Alfonse:  Did you find the girl?
Willow:  (tries to sound authoritative) Yep. I did.
Anya: (mystified) Where is she?
Willow: (bravely) I killed her.
Anya gives her a look of stunned disbelief.
Willow: And sucked her blood, as we vampires do.