החיים זה לא פיקניק

אחרי הססנות ששיבחתי בזכות הכתיבה, הנה ספר שסגנונו רגיל והעניין שגיליתי בו נובע מהעלילה.

"מה אתה מנסה לומר לי?"

"דרקולה..." הוא השתתק. "דרקולה – או ולאד צפש – עדיין חי." (עמוד 25).

אז... דרקולה חי, מה? ולמה לא בעצם? הרי ידוע שערפדים הם בני אלמוות.

ברגע שמכבים את הרציונליות ומקבלים את הגדרת המציאות של "ההיסטוריונית" קל מאוד להיסחף לתוך רומן המתח המצוין הזה.
המספרת, גיבורת ספר, מוצאת לילה אחד ספר עתיק בספרייה של אביה ועמו ערימה של דפים מצהיבים.
הדפים מתגלים כמכתבים שממוענים ל"יורשי היקר וחסר המזל". בחקירותיה תגיע הבת לכנסיות, ספריות ומנזרים
ותנבור באינספור מכתבים, ספרים ומסמכים עתיקים – הכל כדי להסיר את האבק מעל המסתורין,
לפצח את חידת דרקולה ולהבין טוב יותר את גורלה ושורשיה.

הספר מרשים בעומק התחקיר ההיסטורי שנעשה בשבילו והוא מוביל את הקורא צעד צעד בחקר הבלשי האינטלקטואלי
בעודו שומר על רמת מתח סבירה ועל עניין לכל אורכו.
זה לא ספר מתח במתכונת המוכרת של חיפוש אחר הפושע, אלא מעין חקירה היסטורית שמתבצעת עקב בצד אגודל.

ההיסטוריונית, אליזבת קוסטובה, מודן 2006, 575 עמודים. תרגום: אינגה מיכאלי.