החיים זה לא פיקניק

התעוררתי הבוקר לקול נקישה ותיפוף ואיכשהו מיד ידעתי שזה גשם. הצצתי החוצה מהחלון. הרחוב היה רטוב כולו.
גשם ירד באמצע מאי ושטף הכול: את עצבות יום הזיכרון ואת חגיגות העצמאות,  את נרות הזיכרון ואת מדורות המנגל.
הכול התאפס והתנקה ועכשיו אפשר להתחיל את השנה ה-61 לעצמאות ישראל.

ואז חשבתי כמה אולמרט בטח מצטער שאי אפשר למחות ולנקות ככה את והחקירות נגדו.
עברו ומעשיו חוזרים לרדוף אותו שנים אחרי. כמה בטח הוא היה רוצה להתחיל דף חדש ונקי.
מה יזכור אולמרט מחגיגות ה-60? האם יזכור את בניו ובנותיו אשר חירפו את נפשם במאבק על המדינה?
האם יזכור על מה בדיוק הוצאו מיליוני השקלים לכבוד חגיגות ה-60 (שתודו שמה שסביר שתזכרו מהן הוא את הצנחן שנפל על האנשים.
כל כך ישראלי. כל כך מתאים לנו)? האם יזכור איזו שאלה הוא שאל בחידון התנ"ך?
סביר שמה שהעסיק את ראש הממשלה שלנו ביום הזיכרון ובחגיגות העצמאות הוא זיכרון החגיגות הפרטיות שלו לפני שנים,
שעכשיו כנראה הגיעו לסיומן אם בגלל אנשי ימין נחושים ואם בגלל עיתונאים שמתעקשים לנבור ולחפור ולא רק לסקר
את ההכנות לחגיגות ה-60. כמו במקרה של בן עמי קדיש בן ה-84 הוכח שוב כי שלדים בארון סופם להתגלות.