החיים זה לא פיקניק

ברוכים הבאים לסדרה הקומית הטובה ביותר בשנים האחרונות. בלי הומור נמוך, בלי סלפסטיק, בלי הרמות חבוטות להנחתה, "איך פגשתי" מצליחה להצחיק
ולעניין ולהיות אינטליגנטית, חדשנית ובלתי צפויה. הסדרה עוקבת אחרי חמישה חברים: 1. טד (ג'וש רנדור) אדריכל גיק חמוד שמחפש אהבה.
2. מרשל (ג'ייסון סגל) סטודנט למשפטים. גם גיק וקצת כבד לטעמי. 3. לילי (אליסון הניגן שמצליחה להשכיח מאיתנו את וילו רוזנברג תוך שנייה) גננת והחברה
של מרשל, הדמות הכי מתוקה בטלוויזיה. היא מצליחה להיות גם תומכת, גם סקסית, גם מצחיקה ולהביע כה הרבה עם הפנים שלה, שהיא כבר לא צריכה לדבר הרבה.
4. רובין (קובי סמלדרס הקנדית) כתבת טלוויזיה שהיא גם יפה, גם חכמה והכי קולית. 5. ברני (ניל פטריק האריס שגונב את ההצגה) הדמות הכי מגניבה,
שלא לומר אגדית, בסדרה. ברני הוא החבר העשיר, התחמן, המחייך תמיד, רודף הנשים שניסה כבר את כל משפטי הפתיחה ואף אחד לא יודע במה בדיוק הוא עוסק. הפרק שבו מראים לנו את הדירה שלו ובה את מושב האסלה המתרומם מעצמו עדיין מצחיק אותי.
חוץ מדמויות מגניבות יש לסדרה תסריטאים גאונים שבונים את עלילת הפרק לאו דווקא בקו ליניארי. לפעמים יש קפיצות בזמן, לפעמים מראים את אותו סיפור
מכמה זוויות, לפעמים מבינים משהו רק כעבור כמה פרקים. בכל כמה פרקים יש איזו הברקה תסריטאית שנותנת לסדרה את הייחוד שלה.
דמות נוספת היא של הקריין, טד מוסבי המבוגר. בניגוד ל"החיים על פי נד", שם הקריינות טרחנית ומעיקה,
ב"איך פגשתי" יש לקריינות מקום של כבוד, היא לא מציקה ולפעמים אפילו נותנת לפרק את הניצוץ המיוחד.