החיים זה לא פיקניק

כבר תקופה ארוכה שאני מנהלת יחסי איבה-שנאה עם היונים.
הן מקננות מעל חלוני, מחרבנות על סורגי החלון ועל המזגן ומעירות אותי בחמש וחצי בבוקר בהמיותיהן הבלתי נסבלות
ואני מקללת אותן ומנסה להבהיל אותן ולהבריחן בעזרת נפנופי תריסים נמרצים.

כדי למנוע מהן מלקנן לי על המזגן עצמו אבא שלי הכין מיטת פאקיר זעירה:
הוא לקח לוח עץ, כיסה אותו בנייר אלומיניום ונעץ בו מסמרים. היונה התורנית שמנסה להתיישב על הלוח מגלה עד מהרה
שמדובר בחוויה כואבת ומתרחקת במשק כנפיים שכולו אכזבה.

אז לשבת על הלוח אין היונים יכולות, אבל להפוך אותו לשירותי בול קליעה ממרומי הקומה שמעליי - יכולות ועוד איך.

וכך, שנה לאחר שהותקן הלוח עם המסמרים, לא נותרה בו פינה נקייה אחת. הכול כוסה בחריוני יונים וכל המסמרים החלידו.
היום עליתי שלב במאבק והזמנתי גגון מעל לחלון. ככה כל הגואנו יהיה על הגגון ולי יהיה נקי בעיניים.

אבא שלי (שעדיין בביקור בארץ) ניקה את הלוח וכיסה אותו בנייר אלומיניום חדש.

כל כך כיף לי לראות את החלון הנקי שהחלטתי לקשט גם את לוח המסמרים הכעור
וצבעתי את המסמרים החלודים בצבע שמן. והרי התוצאות החובבניות...

אחר הצהריים נסענו לראות את הדירה החדשה שאחי שכר ואת מקום העבודה שלו.
בדרך חזרה נתקלנו בתאונה הזו. אאוץ'! זה נראה כואב. אני מקווה שהאנשים יצאו משם בשלום...