החיים זה לא פיקניק

אתמול והיום ראיינתי ובחנתי מועמדים בעבודה. מסיבה זו לא הספקתי לאכול כל היום ועכשיו, כשאני חושבת על זה, גם לא ממש הספקתי לעבוד. בארבע בערך נהייתי רעבה ועד שירדתי מהרכבת בשש וחצי כבר הרגשתי מורעבת. החלטתי לפרגן לעצמי סלט רוקפור של ארומה שאקח הביתה
וחצי כריך שאוכל בדרך כי עד שאגיע לביתי יעברו 25 דקות וכאמור, הייתי ממש רעבה. כשנכנסתי לסניף גיליתי לאכזבתי שאין יותר סלט רוקפור כי הם שינו את התפריט ועכשיו יש כל מיני סלטים מוזרים, למשל סלט קינואה. בסוף הזמנתי סלט טונה וחצי כריך בריאות.
יצאתי מהסניף כששללי בידי ופשפשתי כדי לשלוף את הכריך. מזל גדול שהחלטתי לאכול בדרך ולא התאפקתי עד הבית.
במקום כריך הבריאות המיוחל היו לי סתם שתי שקיות עם לחם יבש. מיד עשיתי אחורה פנה והלכתי לברר מה העניין.
קיוויתי שהם טעו כי אם לא, וכריך בריאות הוא שם קוד ל"עוד לחם", יוצא ששילמתי 46 שקלים על סלט, וטעים ככל שיהיה, זה בכל זאת מוגזם.
בארומה כנראה עורפים את הראש לעובדים אם יש בעיות כי הקופאי נראה מבוהל ועובד אחר מיד נחלץ לעזרתו. אני נשבעת שהייתי נחמדה.
לא צעקתי ולא איימתי ולא באתי בטענות. רק אמרתי שנראה לי שנפלה טעות. לא הייתה להם שום סיבה להיראות לחוצים כמו שהם נראו.
לאחר בירור קצר התגלה שאכן נפלה טעות, שכחו לשים את הכריך שלי. קיבלתי אותו (בלי מילה אחת של התנצלות, אגב)  ונפרדתי לשלום
מהעובד האחראי שעמד שם בעיניים מושפלות. הגעתי הביתה שמחה ופחות רעבה, התקלחתי ואז רציתי לאכול את הסלט.
כשפתחתי את השקית ראיתי שהכלי עם הסלט נפתח לי בדרך וחצי ממנו נשפך, כולל נוזלים, והספיג את הלחם. קיללתי, אבל עדיין היה לי מספיק.
ואז הגיעה המכה האחרונה: ארומה החליפו את הרוטב ובמקום רוטב טעים קיבלתי רוטב דוחה שהרס לי את החיים.

אחרי ארבעת הרמזים הדקים האלה הבנתי שאלוהי הסלטים נגדי. חפרתי קצת בינות לחסות, כרסמתי את מה שהרוטב לא חירב וזרקתי הכול לפח.

היום בעבודה כבר הקפדתי לפנות זמן לארוחה.

אגב, היום צוין יום של מעשים טובים, שזה רעיון נורא נחמד.
במקום להתרכז בשלילי: יום ללא עישון, יום ללא קניות, יום ללא אלימות, הנה יום שמעודד לעשות משהו.
נורא רציתי לעשות משהו טוב בשביל מישהו, אבל בסוף דווקא יצא שאמרתי למועמד שהוא לא מתאים לתפקיד וביאסתי אותו.
לא ממש מעשה טוב, מה?