החיים זה לא פיקניק

שנית, קצב צב ומריחת זמן. איינשטיין אמר שהזמן יחסי. אין ספק שביקום שמחוץ לשעשועון "הפוליגרף" הזמן עובר הרבה יותר מהר.
עד שהקריינית מכריזה שהתשובה היא אמת... עד שהקהל גומר למחוא כפיים... עד שגדי מסיים לשחק אותה מראיין ושואל את השאלות שלו
הנשמה יוצאת והולכת לחפש לה משהו מעניין יותר לעשות. שלישית, רעיון בסיסי מביש. לא מדובר פה בשעשועון שדורש ידע או כישורים כלשהם.
הרעיון פשוט: בואו ניקח אנשים ונכבס את כביסתם המלוכלכת (בעיקר שאלות על סקס) בערוץ 2 בזמן צפיית שיא (אז מה אם חופש גדול עכשיו
וילדים בני 8 צופים בזה ונחשפים לתכנים שלא מתאימים לגילם?) בואו נשאל את המתחרה שאלות מביכות ווחטטניות מול הוריו, חבריו
והמוני בית ישראל שמציצים ולהוטים לשמוע את כל הפרטים הכי אינטימיים, הכי כמוסים, הכי אישיים, הכי צהובים. בואו נחשוף את חולשותיו,
מעידותיו וסטיותיו. אנשים הרי יעשו הכול כדי לקבל מיליון שקל. בגדת? מחיאות כפיים סוערות! אתה נוהג לקרוא את הודעות ה-SMS של זוגתך?
כל הכבוד לך. בוא, קח עשרת אלפים שקל. אין לי דרך קלה לומר את זה: "פוליגרף" הוא שעשועון דוחה, בזוי, מציצני על גבול הפורנוגרפיה, 
ובעיקר מביך. הוא מביך את המתחרה, הוא מביך את בני משפחתו והוא מביך אותי כצופה וכאדם.