החיים זה לא פיקניק

בעוד שבועיים בדיוק החיים שלי ישתנו. אחותי והחבר שלה התרוששו מתשלום של שכר לימוד ושכר דירה בעיר הגדולה ולנוכח הבחירה על איזה תשלום לוותר החליטו לעזוב את העיר הגדולה, להגר לפרובינציה ולגור איתי בדירה של המשפחה שבה אין משלמים שכר דירה.
מיד כשחשבתי על זה אמרתי לעצמי שזה נשמע כמו רקע לסיטקום בנוסח שלושה בדירה אחת.  כמו בהרבה מצבים מעורבים בחיים, גם הפעם עשיתי לי רשימת בעד ובנגד, הפריטים ממוינים לפי סדר הא"ב:

יתרונות:

 אחותי ממש מגניבה, אז יהיו צחוקים (לא מוקלטים).
 אם שוב אשכח את המפתחות בעבודה, לא יקרה שום אסון.

 המלתחה שלי תגדל.

 החבר של אחותי מביא איתו כנדוניה אוטו! בסעיף זה בלבד טמונים עשרות יתרונות.

 טוב שיש גבר בבית (החבר של אחותי מפנה ג'וקים מתים בידיים חשופות!)

 יש כיף בלא לחזור לבית ריק.
 כשמישהו חולה (כלומר אני) יהיה מי שיטפל בי ויכין לי לימונדה.

 תחסר לנו רק יד אחת לברידג'/ ויסט/ פוקר.

חסרונות:

 אובדן הפרטיות.

 אי אפשר יותר להביא בחורים הביתה (כלומר אפשר, אבל קצת פדיחה).

 אי אפשר יותר להסתובב בבית בלבוש מינימלי (שוב, טכנית אפשר, אבל לא לעניין).

 מחזרים פוטנציאליים יברחו כשישמעו שאני גרה עם שני שותפים.

 צריך להתחיל לישון בדלת סגורה. ולהתקלח בדלת סגורה. ועוד כמה דברים שצריך לעשות בדלת סגורה.

 קיים פוטנציאל למריבות וחיכוכים.

 תידרש הסתגלות להתארגנות עם קניות, כביסה, בישולים.

אני מקווה ששיעור הצחוקים יעלה על שיעור המריבות.

שורה תחתונה: משפחה לא בוחרים.