החיים זה לא פיקניק

כזו אני. שותקת כל השבוע, ובסופו מביאה אותה בפרק כפול. לא תכננתי ככה, אבל רק אחרי הפרסום של הפוסט אתמול גיליתי שהנושא החם הוא יום השפה העברית. בתור נודניקית של עברית אני לא יכולה להתעלם מנושא כזה, אז הנה לפניכם רשימת הדברים שמשגעים אותי.

א'... סטופ!
מחרפן אותי לראות שאנשים כותבים אני יגיד ואני יעשה במקום אגיד ואעשה. זוכרים שלמדתם פעם על אותיות אית"ן? כבדו את הא'.

בלי מאמץ
משום מה אנשים חושבים שכדי לכתוב יפה הם צריכים לכתוב בשפה "גבוהה". התוצאה היא שיבושים לשוניים שרק גורמים לטקסט להיות עילג ומתאמץ. פשוט זה הכי אלגנטי. ויש לי מה להגיד על זה גם מכיוון של עיצוב, אבל זה יחכה לפעם אחרת. השיבושים הנפוצים הם במקום להגיד "כדי" פשוט וענייני לומר "בכדי" או "על מנת"; ובמקום לומר "אם" לאמץ את "באם" ו"במידה ו..." אין פה שום עניין של מידות. בסך הכול משפט תנאי, ו"אם" מספיק בהחלט.

דירה להשכיר
גֶרֶד תוקף אותי כשאני שומעת מישהו שמספר שהוא השכיר דירה, אז בואו נעשה פה סדר: בעל הדירה משכיר אותה. מחוסר הדיור שוכר. לכן מי שיגיד הִשכרתי דירה (ולא הֶשכרתי, אגב) הוא רק זה שמקבל את דמי השכירות. מי שמשלם אותם צריך לומר שכרתי דירה. או כמו שנפוץ יותר בתל אביב, אני מחפש דירה.

הלוואה וחיסכון
יש כאלו שלא יודעים מה ההבדל בין השאלה להלוואה. הם מבקשים ללוות עט או לשאול כוס סוכר. שני המונחים אינם נרדפים. אמנם בשני המקרים מישהו לוקח דבר-מה שנחוץ לו ממישהו אחר ובכוונתו להחזיר, אבל כשמדובר בהשאלה החפץ המוחזר הוא אותו חפץ. כששואלים ספר בספרייה לוקחים אותו הביתה, ואחרי כמה ימים מחזירים את אותו הספר בדיוק. בהלוואה מחזירים שווה ערך. כשהשכנה לווה ממני כוס סוכר היא לא מחזירה לי את אותם גרגרי סוכר, אלא קונה סוכר אחר ומחזירה לי כוס ממנו. כך גם לגבי ביצים, כסף, ממחטה וכריך.

מיזוג גלויות
מחרפן אותי לשמוע שמישהו מוזג מרק או קוסקוס או תערובת של עוגה. הפועל מזג מיועד לנוזלים. מוזגים יין, מים, חלב וכדומה. בכל מה שהוא מזון יש להשתמש בפועל יצק. לא סתם קוראים לכלי שבעזרתו מעבירים מרק מהסיר לצלוחיות מצקת.

פיצוחים
מתישהו חדר לחיינו הפועל פצח ומאז אין טקסט שבו אנשים עושים משהו מלבד לפצוח. הם פוצחים בקריירה, בדיאטה, בנאום. בכל דבר כמעט. פצח השתלט על המרחב והדיר את כל הפעלים האחרים. אני מבחינתי מייעדת את הפועל הזה לייעודי המקורי – פתיחה בשיר.

שם המספר
יש כאלה שמתחכמים ואומרים שלבנק לא משנה אם יש למישהו חמש מיליון שקל או חמישה מיליון שקל בחשבון ושהעיקר שמבינים מה רוצים להגיד. אני לא מסכימה. בעברית יש מין דקדוקי לדומם ומערכת מספרים בשני מינים, ודוברי השפה צריכים לכבד את זה ולדייק. כשטועים ואומרים "שלושה בנות קנו כל אחד שתי זוגות מכנסיים" אני רואה בזה עילגות, טיפשות, עצלות או שילוב בין הדברים.

שפה דיבורית בכתיבה
יש כותבים שמסיבה כלשהי מחליטים שכדי שהטקסט שלהם ייראה אותנטי הם צריכים להפוך אותו למעבדה לשונית ולכתוב פונטית את שפת הדיבור. דוגמאות: יא חת'כת חרא; אנ'לא יודע מה לגיד לך. אנ'פשוט לא יודע מה קרה. הקיצורים האלה קורים באופן טבעי בדיבור. אני לא רואה שום ערך מוסף לכתוב ככה. "יא חתיכת חרא" ו"אני לא יודע מה להגיד לך" נראה לי אותנטי מספיק בכתיבה.

תאריכים
יש דרך אחת נכונה לומר תאריכים, ויותר מדי צורות שגויות ורווחות. אז רשמו לפניכם: תאריכים אינם מיודעים, הם בלשון זכר, ואות היחס הנדרשת היא ב'. לכן יש לומר תשעה במאי, חמישה-עשר באוגוסט, שלושים ואחד בדצמבר ולא תשיעי למאי, האחד באפריל או שלוש-עשרה ליוני.

עשירי ואחרון: הפתעה לסיום
אסיים בטעות שכשהיא נאמרת דווקא לא מפריעה לי: אותכם במקום אתכם. המילה אותכם הגיונית. היא המשך ישיר של אותי, אותך, אותם. בכתיבה אקפיד על כתיב נכון, אבל בדיבור אפילו אני חוטאת ואומרת אותכם.

כמו שלאסקימואים יש הרבה מילים שונות לתאר שלג במצבים שונים, לנו, למודי קרבות, שכול ואסונות, יש מילים רבות לתיאור מוות.

מת – המילה הכללית ביותר שפשוט מציינת שמישהו כבר אינו בחיים.

נפטר –  מת בנסיבות טבעיות או לאחר מחלה. יש הטוענים שהמילה נפטר מתייחסת אך ורק ליהודים, שכן הכוונה היא שאותו אדם נפטר מעול תורה ומצוות, והיות שגויים לא חייבים במצוות הם לא נפטרים מהן ולכן אין לומר על מי שאינו יהודי שנפטר אלא רק שמת. מהצד השני יש שטוענים שזו התחסדות גזענית לשמה (חפשו את מאמרו של רן הכהן "יהודי נפטר, גוי מת").

נהרג – מת בנסיבות שאינן טבעיות כגון תאונה או מלחמה.

נפל – נהרג במלחמה.

נספה – מת בנסיבות שאינן טבעיות כגון תאונה או מלחמה. פועל זה משמש בעיקר לציון מי שמצא את מותו בשריפה או בשואה.

נרצח – מת בנסיבות שאינן טבעיות והיה מעורב בהן אדם אחר שפעל במזיד כדי להביא למותו של אותו אדם.

טבע – מת בעקבות שקיעה במים.

נקטף (לרוב נקטף באבו) – כאן לא ידועה סיבת המוות, אבל ידוע שהאדם היה צעיר.

שכל – הפועל שָׁכַל הוא אחד הפעלים הכי ספציפיים בעברית. פירושו: בנו (או בתו) מתו במלחמה. הפועל לא מתייחס למי שבנו מת בנסיבות אחרות. אני תוהה אם יש עוד שפה שמיוחד בה פועל כזה, שכאילו נכתב במיוחד ליום הזיכרון.

מלבד המילים הללו יש בעברית שלל ביטויים פיוטיים שמתארים מוות, לרוב, דווקא מוות טבעי : נפח את נשמתו, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו, הלך לעולמו, התבקש לישיבה של מעלה, שבק חיים לכל חי, השיב את נשמתו לבורא, קיפד את חייו, ניתק פתיל חייו, ועוד. למילה חי, למקרה שתהיתם, לא מצאתי נרדפות.

אין לי ספק שיש משמעות לריבוי הזה ולספציפיקציה הזו של המילים שעושות סדר ומגדירות במדויק באילו נסיבות מצא פלוני את מותו. אנחנו החיים עסוקים לפעמים יותר במוות של יקירינו מאשר בחיים שלנו. אז בואו נזכור את המתים, אבל נזכור גם לחיות.

בפוסט על המילה תריסר סיפרתי לכם על תופעה שנקראת מעתקי עיצורים והתמקדתי בעיצור TH שבעברית הפך ל-ש ובארמית ל-ת. בפוסט זה אשלים את שאר המעתקים שעדיין לא כתבתי עליהם ובכך אשלים בשעה טובה את סדרת הפוסטים על העברית.

כזכור, הכול מתחיל בשפה הקדומה שנקראת פרוטושמית, שברבות השנים התפצלה לשלושה ענפים: מזרחי שממנו צמחה האכדית, דרומי שממנו צמחה הערבית ומערבי שממנו נוצרו הארמית והכנענית. הכנענית התפצלה בתורה לניבים מאוד דומים שכוללים את העברית, המואבית והפניקית.

ז

באותה שפה עתיקה היה עיצור שנהגה כמו TH במילה That (בניגוד ל-TH שהניב את העיצורים ש ו-ת שנהגה כמו במילה Think). הערבית, כהרגלה שמרה על ההגייה של עיצור זה (שנכתב ذ). בעברית ההגייה השתנתה קלות והפכה ל-ז, בארמית ההגייה השתנתה לצד השני והפכה ל-ד. ועכשיו לחלק המהנה: דוגמאות. בעברית זהב ובארמית דהבא. בספר עזרא מוזכר "ספר דכרניא" שהוא כמובן ספר הזיכרונות. הפירוש המילולי של הביטוי "על דא ועל הא" הוא על זו ועל זו. את הא אנחנו מכירים מביטויים כמו "הא לחמא עניא" (זה לחם העוני) ו"הא בהא תליא" (זה בזה תלוי). ואחרי שיודעים שהעיצור ד בארמית מקביל לפעמים לעיצור ז בעברית ונזכרים בפוסט על המעתק הכנעני אפשר להבין איך דא בארמית היא זו בעברית.

צ

העיצור הכי מסובך הוא ה-צ. יש שלושה עיצורים קדומים שונים שבעברית נהגים כ-צ. הראשון, שאקרא לו צ1, מקורו בעיצור שבלתי אפשרי להעביר את דרך ההגייה שלו למי שלא למד ערבית. מי שכן, מדובר ב-ظ. זה עיצור שנשמע כמו Z כבדה. בעברית כאמור הוגים את זה כמו צ. בארמית ההגייה השתנתה ל-ט. תהיתם פעם מהיכן הגיעה המילה קייטנה? המקור הוא במילה קיט, כמובן. מה זה קיט? בילוי וחופשה בעונת הקיץ. ומהיכן הגיעה המילה קיט? זו למעשה המילה הארמית לקיץ. כנראה שקייצנה לא נשמע כמו מקום שילדים ירצו ללכת אליו בחופש הגדול, אז נעזרו באחות הארמית ויצרו את קייטנה. והשאר הוא סיפור הצלחה של שוקו ולחמניה.

הגענו ל-צ2. גם את אופן ההגייה של העיצור ض שהתגלגל בעברית ל-צ אין כל כך דרך להביע בכתב. מדובר ב-D כבדה. בארמית השתנה העיצור והפך ל-ע. אל תשאלו אותי איך. דוגמאות: צלע בעברית – עלעא בארמית. ה-ע הראשונה מקבילה ל-צ שלנו, והשנייה היא ע' רגילה. זוכרים בהגדה של פסח את בארעא דמצרים? מדובר בארץ מצרים. צמד המילים ארעא-ארץ מדגים את המעתק הזה. בערבית, אגב, ארץ היא אַרְדְ, עם אותה ד כבדה. ובאנגלית – Earth . דומה מאוד.

הגענו לצ-3. פה אנחנו יוצאים למסע בזמן, מפני שמדובר בצורה קדומה מאוד שאני לא יודעת איך נהגתה, אבל זה היה כנראה דומה לעיצור ק. מקור אחד נמצא בשירת דבורה, בספר שופטים פרק  ה, פסוק כז. קצת אחרי "מים שאל חלב נתנה" המוּכר מסופר איך הרגה יעל את סיסרא ביתד: "והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו". מה זה מחקה ראשו? האם נטלה יעל מחק ומחקה את קווי המתאר של הראש של סיסרא? לא. המילה מחקה זהה ל"מחצה". מדובר באותה מילה ממש, פעם אחת עם העיצור צ' של ימינו ופעם אחת בצורה הקדומה הזו. התנ"ך עצמו עתיק יומין ומכיל מילים קדומות. אבל בשירה משתמשים בשפה מליצית ובמילים נדירות ועתיקות עוד יותר. הצורה מחקה כה נדירה שזה המקום היחיד בכל התנ"ך שהיא מופיעה בו.

על המילה השנייה שקיימת בה אותה צ3 כבר דיברנו בפוסט הזה, למרבה הבלבול. מדובר במילה ארץ. בארמית יש שתי צורות למילה ארץ: ארעא וארקא. הצורה ארקא קדומה יותר, ובכל מקרה, בעברית שתי המילים הפכו למילה אחת: ארץ. אבל יש לנו מילה שמשמרת את הצורה ארקא ועליה אספר לכם בחודש הבא. סתם, לא. רק בדקתי שאתם עוד כאן. אני מתכוונת למילה הארקה. הארקה פירושה חיבור מכשיר חשמלי לאדמה כאמצעי בטיחות למניעת התחשמלות. המילה נלקחה מהשורש א.ר.ק שפירושו ארץ. חיבור לארץ, לאדמה, שווה הארקה. אותו היגיון עבר לאנגלית. הארקה מתורגמת כ-Grounding, Earth connection למי שמשום מה מפקפק בקיום הקשר.