החיים זה לא פיקניק

יושב לו אדם בתהום הנשייה שלו, מדחיק את יום הולדתו, שוכח מהעולם ובטוח שהעולם שכח ממנו, ופתאום הוא מקבל צו 8. כלומר שרביט. אין מה לעשות. אם טליק קורא לדגל אני מתייצבת.

טליק ואני שייכים שנינו למזל עקרב, אחד המזלות שנחשבים ליותר קיצוניים ועוצמתיים. אתם מוזמנים לקרוא את מאפייני המזל אצלו. אני מזדהה שם עם סעיפים 1, 2, 6, 8, 9, 10 ו-13. אבל ברצינות, יש מישהו שקורא את הדברים האלה ולא מזדהה? האם זה לא מתאים לפחות מחצי מהאוכלוסייה?

לצורך השרביט אני רוצה להעלות לכאן קטע שאני מצאתי על מזל עקרב. הוא לא כתוב משהו, אבל הדהים אותי לגלות כמה טוב הוא מתאר אותי. ליתר ביטחון קראתי גם תיאור של מזלות אחרים, ולא מצאתי דמיון רב.

בני מזל עקרב מקרינים שלווה. הם בעלי שליטה עצמית ואופי מרוסן אשר מעניקים להם ארשת פנים קפואה שאינה מסגירה את הסערה הפנימית שמתחוללת בתוכם. הם בעלי אישיות חזקה ורבת עוצמה ואינם מכירים דרכי ביניים. הם קיצוניים ורואים את הדברים בשחור ולבן. הם נעים בין קיצוניות לקיצוניות: מצד אחד הם יכולים להשקיע את כל האנרגיות שלהם באהבה, בעזרה ובטיפול, בדיוק כשם שישקיעו מרץ בתכנון נקמה ובשנאה בלתי מתפשרת. הם אוהבים בעוצמה ושונאים בעוצמה. הם אינם שוכחים שום פגיעה רגשית או תחושה של עוול שנגרם להם, ובדרך כלל יחפשו הזדמנות מתאימה לנקום. כאשר יגמלו להם, הם לא ישכחו זאת לעולם. הם ישיבו ביד נדיבה לאדם שתמך בהם או למי שהם חפצים ביקרו. הם בעלי מזג סוער ולעולם לא נכנעים, מסוגלים להתמודד בהצלחה עם בעיות המצריכות עקשנות ואופי חזק. הם לא מתפשרים וחיים את חייהם על פי החוקים והתנאים שהם קבעו לעצמם. גם כשהם נתקלים בבעיה, קושי או חוסר הצלחה, הם ממשיכים בהתמדה במה שקבעו לעצמם מראש. הם יתמידו עד שיגיעו למטרתם. יש להם צורך חזק בפרטיות וחשאיות, הם נראים מסתוריים והם תעלומה לסביבה. הם אינם חושפים את רגשותיהם העמוקים ותשוקותיהם הנסתרות, אם הם מרגישים שמנסים לחדור להם לפרטיות הם יהפכו לחשדנים.

בני מזל עקרב הם סקרנים ובעלי אינטואיציה חזקה. הם אוהבים לדעת הכל על כולם. יש להם יכולת לחדור לעולמם של אחרים, הם מסוגלים לחשוף את המניעים והדחפים של מי שעומד מולם ולחדור לנשמתו. יש להם צורך חזק שיאהבו אותם. אנשים נמשכים אליהם כאל מגנט. בעוד שהם עצמם לא יגלו את סודותיהם, מדהים לגלות עד כמה האחרים מגלים להם את סודותיהם. הם מעניקים לסובבים אותם תחושת ביטחון והם חברים נאמנים. יש להם צורך חזק בשליטה, בצבירת כוח ובהשגת אתגרים. הם זקוקים לעניין ומטרה לנגד עיניהם, שאם לא, הם עלולים לתת ביטוי ליצר ההרס העצמי הטמון בהם. הם ישירים ויגידו את האמת, אין להם עניין לייפות את המצב או להתחנף. בני מזל עקרב הם חשדנים ופגיעים, ולא חושפים בקלות את רגשותיהם. הם זקוקים למרחב ולפרטיות ביחסים ומגיבים בחריפות אם הם מרגישים שחודרים להם למרחב. הם זקוקים לקשר יציב, אינטנסיבי, אינטימי ובעל עומק רגשי רב.

היי לכולם

בני ביתי נהנו אתמול מאוד מקיש בצל ופטריות, בלינצ'ס ועוגת גבינה מעשה ידיי.

ריחות וטעמים אני לא יכולה להביא הנה, אבל תמונות דווקא כן.

זהו. נגמרו החגים. מעכשיו רק חום, לחות וכמה ימי צום.

חג לקטוז שמח!

מלבד העבודה העיקרית שלי אני עובדת בהיקף חלקי מאוד במקום נוסף, שהמאפיין העיקרי שלו הוא שרוב לקוחותיו וחלק לא קטן מעובדיו הם דתיים. רובם, אגב, חוזרים בתשובה. מסיבה זו נכנסים למקום כל מיני בעלי עניין כמו מישהו שמגיע כל יום ומציע לנוכחים להניח תפילין או אנשים ששמים ומרוקנים קופות צדקה.

ממש לפני פסח נכנס איש חב"ד וחילק משהו לנוכחים. אני נשארתי בעמדה שלי, המשכתי לעבוד ולא ניגשתי לראות במה מדובר כי אני מרגישה לא נוח בחברת חרדים. אני יודעת מה הם חושבים על נשים ומכירה את הגישה ההדרתית שלהם ומראש נשארת לא מעורבת. לפתע הוא השגיח בי, ניגש אליי, שאל אם אני עובדת במקום ולמה אני כזאת שקטה. קודם כל הוא נתן לי אריזה ובה שלוש מצות שמורות. ואז התרחש הדיאלוג המופרך הבא:

איש חב"ד: ובואי עכשיו נמכור לך את החמץ.

אני לד', חרדי שעובד איתי: מה הוא רוצה?

ד': למכור לך חמץ.

אני (בהשתוממות): הוא ימכור לי את החמץ שלו?

ד' (מזועזע): לא, חס ושלום. הוא ימכור את החמץ שלך.

איש חב"ד: מה שמך?

אני: אנג'י.

איש חב"ד: מה הכתובת?

אני: רחוב זה וזה מספר כך וכך.

איש חב"ד: איפה את מחזיקה את החמץ?

אני (משקרת מתוך מבוכה) במזווה. בתוך ארגז.

איש חב"ד: בואי תחתמי לי כאן.

אני: ומה קורה עכשיו? מישהו יבוא לקחת ממני את החמץ?

ד' (המום מבורותם של החילונים): לא. זה נשאר אצלך.

איש חב"ד: בואי עכשיו ותרימי את העט. יופי. זהו.

מה אומר? מזמן לא נתקלתי במשהו כל כך משונה. חזרתי הביתה, בישרתי לבני ביתי שישכחו מחמץ בפסח הזה כי מכרתי אותו. ואז, כדי שלא ייצא שאני שקרנית, הוצאתי את כל החמץ מהארונות, מצאתי ארגז קטן, כלאתי בתוכו את החמץ והנחתי במזווה. כמו שאומרים, מתוך שלא לשמה בא לשמה. לליל הסדר הבאתי את המצות השמורות וחשתי צדיקה מתמיד.

חג שמח לכל קוראיי!