החיים זה לא פיקניק

אם שניים אומרים לך שאתה שיכור, טען אבי, גם אם לא שתית אלכוהול – לך לישון. אז אחרי שגם פועה וגם ג'ני סנג'רו אותי לשאת את השרביט, אני מתיישבת בהכנעה ומנסה לדלות ממוחי הלום הלחות כמה דברים שעוד לא כתבתי פה ולא אכפת לי שידעו עליי.

1. אני שותה בכל ימות השנה אך ורק מים קרים בטמפרטורת קיפאון. אני לא יכולה לסבול מים בטמפרטורת החדר ולכן מכניסה בקבוקי מים למקפיא ומשאירה אותם שם עד שהם מתחילים לקפוא אבל לא קופאים לגמרי. במצב הזה יש לי תערובת של מים וקרח, וזו הטמפרטורה היחידה שבה אני לוגמת את המים שלי.

2. מעולם לא עישנתי – מלבד פעם אחת שאבא שלי נתן לי לעשן כשהייתי בת 8. אבי סבר שאם ייתן לי להתנסות בעישון בגיל רך, אני כל כך אשתעל שזה יוציא לי את החשק מלחקות אותו ואני לא אעשן לעולם. הוא צדק.

3. אין לי עגילים או פירסינג ומעולם לא היו לי. מסיבה כלשהי הרעיון לנקב את הגוף ואז לדחוף לשם עצם זר מבחיל אותי. כשאני רואה נשים עם עגילים יש לי חזיונות בלהה איך העגיל נתפס במשהו והאוזן נקרעת. ברר...

4. אני לא עונדת תכשיטים. לא יכולה לסבול כלום על הגוף. אם אני עונדת שרשרת היא כל כך מציקה לי שאני לא מפסיקה לגעת בצוואר ולהזיז אותה. חייבת עור נקי. אז בלי שרשרת, צמיד או שעון, וטבעת אחת – רק בחורף. בקיץ אני מזיעה איתה ולא יכולה לשאת את משקלה.

5. המשפט שאני הכי שונאת שאומרים לי הוא: "רציתי להגיד לך משהו ושכחתי". אז תיזכר. אוף איתך! עכשיו אני סקרנית.

6. אחרי כשבע שנים שבהן העסקתי עוזרת, התחלתי לנקות בעצמי בדצמבר האחרון כדי לחסוך כסף לרכישת הדירה. זה אומר שאני מנקה בעצמי כבר שמונה חודשים. כבוד.

7. כשהייתה לי עוזרת הייתי מסדרת את הדירה למשעי ורוחצת את כל הכלים לפני בואה. לא היה חסר הרבה שגם אנקה אבק. אחרי הכל, לא נעים שהעוזרת רואה שמלוכלך.

8. כחלק מצעדי החיסכון לקראת "פרויקט דירה 2012" גם התנתקתי מהכבלים אחרי 15 שנים.

9. משום מה אני אוהבת רק זמרים בריטים: דיוויד בואי האלוהי, קווין, ביטלס, פינק פלויד, אלטון ג'ון, קולדפליי, דיידו, אדל... ובטח שכחתי כמה. אני לא מצליחה להיזכר בזמרים אמריקאים שהמוזיקה שלהם מדברת אליי ככה.

10. אני מתה על האולימפיאדה. איזה כיף שמחר זה מתחיל!

לפרויקט הזה הגעתי בין האחרונים, אז כבר לא נשאר לי את מי לשרבט. אולי בפרויקט הבא. 

היי לכולם

בני ביתי נהנו אתמול מאוד מקיש בצל ופטריות, בלינצ'ס ועוגת גבינה מעשה ידיי.

ריחות וטעמים אני לא יכולה להביא הנה, אבל תמונות דווקא כן.

זהו. נגמרו החגים. מעכשיו רק חום, לחות וכמה ימי צום.

חג לקטוז שמח!

אני יודעת שרבים לא אוהבים לקרוא תשובות לשאלונים, ויוצא שזה כבר השאלון השני שלי השבוע, אבל ישראבלוג נותן לכולנו פלטפורמה שיקרה ללבנו, ואני מרגישה חובה מוסרית להביע את דעתי על האתר, בעיקר כשאני מבינה שזה מאוד חשוב להנהלה אם הקדישו לזה גם שאלון, גם נושא חם וגם פוסט עם הפניה בבלוג 5. רק דבר אחד לא ברור לי: ההנחיות הן שהשאלונים תמיד בלשון נקבה, למה דווקא השאלון הזה נוסח עם את/ה? בימים אלה של הדרת נשים אני מבסוטית יותר מהרגיל מכתיבת השאלונים בלשון נקבה, ושיניתי את השאלות בהתאם. ולאחר ההקדמה הזו, אפשר להתחיל.

כמה זמן את בישרא-בלוג?
כמעט ארבע שנים.

מהם הדברים שאת אוהבת בישרא-בלוג?
קודם כל כיף שיש בכלל מקום כזה, שבו כל אחד יכול להביע את דעתו בכל נושא שבא לו, לשתף בחוויות, להעלות תמונות וכדומה, ועוד לקבל על זה פידבק מאחרים. אחר כך אני אוהבת את האנשים שהתחברתי אליהם ואנחנו מלווים זה את זה כבר שנים, בלי לשפוט ובלי לבקר. עם חלק נפלו מחיצות האנונימיות, ואלה אנשים שללא ישראבלוג לעולם לא הייתי מכירה. שלישית, אני אוהבת את אפשרויות העיצוב והתוספים שמאפשרים לכל בלוג להיות ייחודי ולכל בלוגר לבטא את טעמו. ולבסוף, האתר לא קופא על שמריו. כל כמה זמן יש שינויים ושיפורים שאמנם מעצבנים חצי מהגולשים, אבל בסוף מתרגלים אליהם.

מהם הדברים שאת שונאת בישרא-בלוג או דברים שמפריעים לך?
הייתי רוצה שיהיו יותר כותבים בני 30 פלוס ושאנשים ייגמלו מההרגל לכתוב תגובות נאצה אכזריות, אבל זה לא משהו שבכוחם של מנהלי האתר לשנות.

מהם הדברים הכי חשובים שלדעתך צריך להוסיף או לתקן בישרא-בלוג?
הכי מפריע לי ריבוי הטבלאות בדף הראשי. במקום שש טבלאות שונות שבחלק מהן יש רק לשונית אחת אני חושבת שהדף הראשי צריך להיראות כך: למעלה טבלה עם שלוש לשוניות: המלצת העורכים, תמונות בבלוגים, המלצות מפייסבוק. מתחת לזה טבלה עם שלוש לשוניות: הנושא החם, פוסטים חמים, בלוגים פעילים. מתחת לזה טבלה עם ארבע לשוניות: עודכנו לאחרונה, חדשים בבלוג, היום יום הולדת ובלוג אקראי. הסידור הזה נראה לי הגיוני יותר ולהערכתי דף הבית ייראה מסודר יותר ככה.
בלי קשר, אפשר מצדי לבטל את טבלת הפעילים. אני לא מבינה מה הערך שלה אף על פי שאני מככבת בה בחודש האחרון.

מהם הדברים שלדעתך היו הופכים את ישרא-בלוג לאתר כיפי יותר?
עוד גאדג'טים בהוספה קלה. המגוון לא מאוד עשיר כרגע (אם כי רב הרבה יותר משהיה לפני ארבע שנים), וכדי להוסיף דברים שלא בתפריט צריך להיות חצי מתכנת.

אם את היית המנהלת של ישרא-בלוג, מה היית עושה?

מבטלת את טבלת הפעילים, דואגת לפוסטים טובים יותר בהמלצות (לפעמים יש שם פוסטים שממש לא ברור לי מה הם עושים שם) ומקציבה לכל פוסט מומלץ 48 שעות. פוסטים מומלצים יורדים לפעמים אחרי 24 שעות וזה מבאס, ומניסיוני, אחרי 48 שעות כל מי שרצה כבר קרא, ואפשר לפנות את השולחן למנה הבאה. היה גם כיף לארגן פרויקטים מרובי משתתפים. כבר המון זמן לא היה משהו שסחף את כולם. כמו זה או זה.

כזו אני. שותקת כל השבוע, ובסופו מביאה אותה בפרק כפול. לא תכננתי ככה, אבל רק אחרי הפרסום של הפוסט אתמול גיליתי שהנושא החם הוא יום השפה העברית. בתור נודניקית של עברית אני לא יכולה להתעלם מנושא כזה, אז הנה לפניכם רשימת הדברים שמשגעים אותי.

א'... סטופ!
מחרפן אותי לראות שאנשים כותבים אני יגיד ואני יעשה במקום אגיד ואעשה. זוכרים שלמדתם פעם על אותיות אית"ן? כבדו את הא'.

בלי מאמץ
משום מה אנשים חושבים שכדי לכתוב יפה הם צריכים לכתוב בשפה "גבוהה". התוצאה היא שיבושים לשוניים שרק גורמים לטקסט להיות עילג ומתאמץ. פשוט זה הכי אלגנטי. ויש לי מה להגיד על זה גם מכיוון של עיצוב, אבל זה יחכה לפעם אחרת. השיבושים הנפוצים הם במקום להגיד "כדי" פשוט וענייני לומר "בכדי" או "על מנת"; ובמקום לומר "אם" לאמץ את "באם" ו"במידה ו..." אין פה שום עניין של מידות. בסך הכול משפט תנאי, ו"אם" מספיק בהחלט.

דירה להשכיר
גֶרֶד תוקף אותי כשאני שומעת מישהו שמספר שהוא השכיר דירה, אז בואו נעשה פה סדר: בעל הדירה משכיר אותה. מחוסר הדיור שוכר. לכן מי שיגיד הִשכרתי דירה (ולא הֶשכרתי, אגב) הוא רק זה שמקבל את דמי השכירות. מי שמשלם אותם צריך לומר שכרתי דירה. או כמו שנפוץ יותר בתל אביב, אני מחפש דירה.

הלוואה וחיסכון
יש כאלו שלא יודעים מה ההבדל בין השאלה להלוואה. הם מבקשים ללוות עט או לשאול כוס סוכר. שני המונחים אינם נרדפים. אמנם בשני המקרים מישהו לוקח דבר-מה שנחוץ לו ממישהו אחר ובכוונתו להחזיר, אבל כשמדובר בהשאלה החפץ המוחזר הוא אותו חפץ. כששואלים ספר בספרייה לוקחים אותו הביתה, ואחרי כמה ימים מחזירים את אותו הספר בדיוק. בהלוואה מחזירים שווה ערך. כשהשכנה לווה ממני כוס סוכר היא לא מחזירה לי את אותם גרגרי סוכר, אלא קונה סוכר אחר ומחזירה לי כוס ממנו. כך גם לגבי ביצים, כסף, ממחטה וכריך.

מיזוג גלויות
מחרפן אותי לשמוע שמישהו מוזג מרק או קוסקוס או תערובת של עוגה. הפועל מזג מיועד לנוזלים. מוזגים יין, מים, חלב וכדומה. בכל מה שהוא מזון יש להשתמש בפועל יצק. לא סתם קוראים לכלי שבעזרתו מעבירים מרק מהסיר לצלוחיות מצקת.

פיצוחים
מתישהו חדר לחיינו הפועל פצח ומאז אין טקסט שבו אנשים עושים משהו מלבד לפצוח. הם פוצחים בקריירה, בדיאטה, בנאום. בכל דבר כמעט. פצח השתלט על המרחב והדיר את כל הפעלים האחרים. אני מבחינתי מייעדת את הפועל הזה לייעודי המקורי – פתיחה בשיר.

שם המספר
יש כאלה שמתחכמים ואומרים שלבנק לא משנה אם יש למישהו חמש מיליון שקל או חמישה מיליון שקל בחשבון ושהעיקר שמבינים מה רוצים להגיד. אני לא מסכימה. בעברית יש מין דקדוקי לדומם ומערכת מספרים בשני מינים, ודוברי השפה צריכים לכבד את זה ולדייק. כשטועים ואומרים "שלושה בנות קנו כל אחד שתי זוגות מכנסיים" אני רואה בזה עילגות, טיפשות, עצלות או שילוב בין הדברים.

שפה דיבורית בכתיבה
יש כותבים שמסיבה כלשהי מחליטים שכדי שהטקסט שלהם ייראה אותנטי הם צריכים להפוך אותו למעבדה לשונית ולכתוב פונטית את שפת הדיבור. דוגמאות: יא חת'כת חרא; אנ'לא יודע מה לגיד לך. אנ'פשוט לא יודע מה קרה. הקיצורים האלה קורים באופן טבעי בדיבור. אני לא רואה שום ערך מוסף לכתוב ככה. "יא חתיכת חרא" ו"אני לא יודע מה להגיד לך" נראה לי אותנטי מספיק בכתיבה.

תאריכים
יש דרך אחת נכונה לומר תאריכים, ויותר מדי צורות שגויות ורווחות. אז רשמו לפניכם: תאריכים אינם מיודעים, הם בלשון זכר, ואות היחס הנדרשת היא ב'. לכן יש לומר תשעה במאי, חמישה-עשר באוגוסט, שלושים ואחד בדצמבר ולא תשיעי למאי, האחד באפריל או שלוש-עשרה ליוני.

עשירי ואחרון: הפתעה לסיום
אסיים בטעות שכשהיא נאמרת דווקא לא מפריעה לי: אותכם במקום אתכם. המילה אותכם הגיונית. היא המשך ישיר של אותי, אותך, אותם. בכתיבה אקפיד על כתיב נכון, אבל בדיבור אפילו אני חוטאת ואומרת אותכם.