החיים זה לא פיקניק

פרולוג
אני רואה אותו בכל יום כבר בערך שבע שנים, ובכל זאת, באותו יום הסתכלתי עליו בעיניים אחרות. נוקבות יותר וביקורתיות.
התחלתי להרגיש שמיציתי. שאני רוצה להמשיך הלאה. קראתי פעם שמערכות יחסים מגיעות לנקודת משבר ראשונה ועמוקה אחרי שבע שנים.
"מה אתה אומר," הרהרתי באוזני אבא שלי, "אני חושבת אולי להחליף את הסלון. הוא כבר ישן וקצת מרופט."
"וממש לא נוח," תרם אבי תובנה משלו.
"כן." החלטתי. "סלון חדש יכול לשדרג את המראה של הדירה."
אחרי שבע שנים עם סלון בד החלטתי שהפעם אני רוצה סלון עור. וכך יצאנו שנינו לחפש לי סלון חדש.

חלק א – החיפוש
בשטח נאה בין הרבה חנויות עומד מתחם שכולו ספות.
ובכל חנות עומדים סלונים, מעור ובד בשלל צבעים (בז').
נכנסת אני לחנות הראשונה.
באים לקראתי המוכרים, עומדים מסביבי מסבירים לי פנים.
הנאה הסלון בעינייך?
נאה.
הנאה ריפוד העור המלא ולא כמו בחיקויים הזולים מסין (טפו) בעינייך?
נאה.
אם כן, שבי.
ישבתי. אכן, מפנק המושב ועושה נעים בגב.
ובכן, התקני את זה הסלון ותעשירי את קופתי בממון?
לא, לא אקנה.
למה?
איך אוציא אני, שכירה קשת יום, שלוש משכורות חודשיות על סלון?
קמתי והלכתי לחנות הבאה, שבה חזרה אותה סצנה בדיוק. רק שבכל חנות המוכרים הציגו את הספות שלהם כאמיתיות ובאיכות מעולה
ונחרו בבוז על כל החנויות שאחרות שמוכרות חיקויים מסין. כעבור שבע או שמונה חנויות אמרתי נואש וחזרתי הביתה בידיים ריקות.

חלק ב – תפנית בעלילה
אבא שלי ואני החלטנו לעשות כמה ימי הפסקה ואז לנסוע למתחם הרהיטים בראשון לציון ולראות אולי שם יהיו מחירים בהישג כיסי. באחד הערבים דיברתי עם דוד שלי ושאלתי אותו אם יש לו, כבעלים גאה של סלון עור, טיפים לקניית סלון כזה, כי המוכרים משגעים אותי. השתררה שתיקה של כמה שניות ובסיומן אמר דוד שלי שאין לו טיפים, אבל חכי, אני אדבר עם האישה. יכול להיות שזה הזרז שיביא אותנו להחליף סוף סוף סלון, ואת תוכלי לקבל את הישן שלנו. וכך היה. דודתי יצאה למסע קניות ובחרה לה סלון כלבבה, ואני קיבלתי, במחיר הובלה בלבד, סלון עור שחור בן עשר שנים.
אמנם העדפתי צבע חום ולא שחור, אבל קבצנים, כידוע, אינם יכולים להיות בררנים. עכשיו לא נותר לי אלא להיפטר מהסלון שלי.

חלק ג – ישן מפני חדש תוציאו
לפני כשנתיים ניסיתי למכור את הסלון שלי ביד-2.  מן הסתם כשלתי במשימה, שכן אחרת לא היה נכתב הפוסט הזה. ההתעניינות בסלון הייתה דלה, כבר בטלפון ניסו להוריד מהמחיר הצנוע שביקשתי, ותושבי תל אביב לא ששו להטריח את עצמם למחוזות ה-08. הפעם החלטתי אפילו לא לנסות.
כמו בסרט "תעביר את זה הלאה", אני קיבלתי חינם סלון ולכן נראה לי שיהיה הולם למסור אותו בחינם.
פרסמתי מודעה באתר אגורה ובתוך פחות מ-24 שעות נמצא לסלון בית.

אפילוג
אני מסתכלת עכשיו על הסלון ועל הספה המוכרת הישנה-חדשה. אין ספק שהסלון נראה עכשיו טוב יותר. יש משהו יוקרתי יותר בסלון עור.
אני יכולה להתרגל אליו. ועכשיו אפילו נשכח כבר הבלגן עם המובילים (קבעתי עם מוביל שאני ממש מתפתה לפרסם פה את שמו והוא לא הגיע,
לא ענה לטלפונים שלי ולא חזר אליי אפילו שהשארתי לו הודעה במשיבון. נאלצתי לדחות את ההובלה ביום ולקחת מוביל אחר).
עכשיו נשאר לי רק להתרווח בנחת מול האח הגדול.

דקל גבה קומה צומח
בלב גני הירקרק
בין כפותיו הוא מארח
יונים הומות וטון אבק

יום אחד בטרום שלכת
הגיעו צמד גננים
אחד נכנס לכלוב מתכת
עם כלי ניסור חשמליים

מלמעלה עד למטה
הוא עשה בעץ פוגרום
וכשנסע סוף-סוף הביתה
נשאר רק גזע דק עירום

כשראיתי זאת חשבתי
שזה בזבוז בלתי נסלח
כי העלים שעל הקרקע
יכלו להיות עוד חודש סכך

אתמול גלשתי באתר של קשת כדי לראות ולשמוע מי מרכיב את הנבחרת של כוכב נולד 7, איך הם נראים, איך הם נשמעים, כי מאוד קשה לי להמר במלך הכוכב כשכולם הם סתם שמות שלא אומרים לי כלום. כך נתקלתי שוב ושוב בשיר האודישנים, ומרוב הזיות שנגרמו כנראה מחום הקיץ התחלתי לפזם במקום "רציתי לשיר" – "רציתי עשיר". משם ועד לשכתוב השיר כאילו שרה אותו בחורה שחלום חייה הוא להתחתן עם גבר עשיר הדרך הייתה קצרה והתוצאה לפניכם.

מי שלא מכיר את המנגינה, הנה היא (ותודה למרמיט שלימד את דאלי, שלימד אותי בעקיפין להעלות את זה בצורה הזו).