החיים זה לא פיקניק

שניצל מצאתי בעיתון מתכון לשניצל אפוי בתנור וניסיתי אותו. הכנתי שלוש צלחות: בראשונה קמח, בשנייה ביצה עם תבלינים, בשלישית פירורי לחם מעורבבים עם שומשום. אני נוטלת את פיסות חזה העוף ששחו כל הלילה (שחיית חזה?) במשרה סויה עם כל מיני תבלינים וטובלת בקמח, ביצה, פירורים, ולתבנית. ושוב מהתחלה. עם כל סיבוב מצטפות גם אצבעותיי בשכבות של קמח, ביצה, פירורים וחוזר חלילה. אחרי כמה סיבובים, אצבעונים של ביצה ופירורי לחם עוטפים לי את האצבעות בשכבה עבה ומקשים עליי את העבודה. אם קניבל היה מזדמן למטבחי הוא בטח היה אופה גם את האצבעות המצופות שלי. בסוף אני נשברת, רוחצת את הידיים ומתחילה מהתחלה.  

קנסות לגבות בית משפט לתעבורה קנס את אגד, שאוטובוסים שלה לא עצרו בתחנות כי היו עמוסים מדי. השופט קבע כי הרישיון שניתן לחברה כולל חובה להתאים בין מספר הנוסעים למספר האוטובוסים ותדירותם. בעולם אידיאלי נוסעים לא היו צריכים להידחס כסרדינים בתחבורה הציבורית אלא יושבים להם בנחת, ובתחנות לא היו עומדים אזרחים ממהרים ומחכים 45 דקות לקו שתדירותו אחת ל-15 דקות. אבל העולם שלנו אינו אידיאלי והוא מדגים את זה באינספור אופנים. אני עצמי מחכה שרעיון תגבור הקווים יגיע גם לרכבת ישראל הצפופה עד אפס מקום.

עכשיו באים? הוט תעלה ב-VOD קטגוריה חדשה שתכלול את הסדרות של רשת ABC כמו "עקרות בית נואשות" ו"האנטומיה של גריי" שעד כה שודרו רק בלוויין. שלושת האנשים שעוד לא שמעו על ההמצאה החדשה שנקראת "אינטרנט" מתרגשים ומצפים.

נקמת הטוסטרים השבוע שודרו בארה"ב שני הפרקים האחרונים בהחלט של "בטלסטאר גלקטיקה". BSG היא סדרת המד"ב הכי לא מד"בית שיש. אין בה חייזרים והיא עוסקת בשאלות הכי אנושיות שקיימות: דת, מוסר, תקווה, רצון חופשי. פרקים מסוימים בה דומים יותר למהדורת חדשות אקראית מאשר לסדרת טלוויזיה מד"בית. בבסיס הסדרה עומד הפחד האנושי הקדום שזכה להנצחה במגוון יצירות סיפוריות וטלוויזיוניות: הגולם שקם על יוצרו. בני האדם יצרו את הסיילונים. הסיילונים התפתחו. ומרדו. יש עותקים רבים ויש להם תוכנית: לכסח לבני האדם את הצורה. מנקודת מוצא זו הכול הולך ומסתבך. אני גיליתי את הסדרה הזו באיחור ניכר ובימים אלה אני צופה בפרקי העונה השנייה. כבר עכשיו אני יכולה לקבוע שזו סדרה עמוקה ומפתיעה. כשאסיים את הצפייה אולי אכתוב עליה משהו.

אביב הגיע כל מי שלא עיוור שם לב שקדרות החורף, הצבעים הכהים והמטריות נעלמו מהבלוג ובמקומם, כיאה לאביב שכבר כאן ולשעון הקיץ המתרגש עלינו, הפציעו פרפרים עליזים וצבעים אופטימיים, שמש ושמים. מתוך השלמה עם בת ה-15 הפקאצתית שבתוכי החלטתי לעצב מחדש את הבלוג בכל מעבר עונה. עליי להודות שזה נעשה קל ומהיר יותר בכל פעם.

שלכם,