החיים זה לא פיקניק

להשקפתי, שנת 2010 עדיין שייכת לעשור הראשון של המאה ה-21. עשור חדש ייפתח רק ב-2011 (הרי סופרים מ-1 עד 10, לא מ-0 עד 9, נכון?)
לכן אין שום סיבה למסיבת הסיכומים ששוטפת את העולם. אבל אם אי אפשר להילחם בהם אני מניחה שאין לי ברירה אלא להצטרף לעדר ולהגיש
את סיכום העשור שלי.

לפני עשר שנים עברנו מילניום והגענו לשנות האלפיים. באג אלפיים התגלה כמהומה רבה על לא דבר, וגם שאר תחזיות העתיד התבדו: אנחנו עדיין
לא לובשים חליפות בוהקות בעלות מערכת קירור אישית, רובוטים כסופים לא מנקים לנו את הבית, ואנחנו לא קוראים מחשבות ומשתגרים לכל מקום במקום לנסוע.

העשור הראשון של האלף השלישי לא הצטיין במיוחד בחדשנות. באופנה מחזרנו טרנדים משנות השישים, השבעים והשמונים; בקולנוע נעשו הרבה סרטי המשך וסרטים שמבוססים על קומיקס; במוזיקה שמענו הרבה קאברים; בספרות כולם ניסו לכתוב את "צופן דה וינצ'י" הבא; ובטלוויזיה השתלט ז'אנר הריאליטי על כל חלקה טובה. ברשימה הבאה כינסתי את התחנות שלדעתי הן המשמעותיות ביותר בעשור האחרון. כשאעלה זיכרונות עם נכדיי, על הדברים האלה אספר להם.

קולנוע

·         בחו"ל

·         הר ברוקבק. על כמיהה ורגישות.

·         מטריקס. פורץ דרך.

·         ממנטו. נזכרתי בדבר.

·         שר הטבעות. גרנדיוזי ושאפתני.

·         שרק. ירוק ומתוק.

·         בארץ

·         ביקור התזמורת. שלושה פרסי קאן ושמונה פרסי אופיר.

·         ואלס עם באשיר. מיוחד ושונה.

·         יוסי וג'אגר. אהבה בארון.

·         כנפיים שבורות. עצוב ונוגה.

·         סוף העולם שמאלה. קצת שמח קצת עצוב.

טלוויזיה

·         חו"ל

·         24. בקרוב חוזרת לעונה שמינית של טרור, פיצוצים ותככים סביב השעון.

·         הבית הלבן. הכי קרוב למה שתגיעו לדבר האמיתי.

·         הסופרנוס. שש עונות מופתיות שהציגו לנו את חייו של בוס מאפיה קשוח.

·         סקרבס. קומדיית בית החולים הסהרורית ששורדת כבר 9 שנים.

·         עמוק באדמה. על החיים ועל המוות.

·         בארץ

·         ארץ נהדרת. הנוסחה פוצחה: קצת סאטירה, קצת בידור, דמויות הזויות, חזרה אינסופית על אותם גגים = 30 אחוז רייטינג.

·         בטיפול. רק שתי עונות, אבל באזז, הערכה ופרגון מקיר לקיר.

·         החיים זה לא הכל. המבקרים לא מתרשמים, אבל הצופים מצביעים בשלט ורוצים לראות מה קורה בחיים של גדי ודפנה כבר 8 שנים.

·         עובדה. אמנם עובדה איתנו כבר מ-1993, ובכל זאת היא שרדה את כל העשור האחרון ותפקדה כעלה התאנה האיכותי של ערוץ 2.

·         כוכב נולד. תרנגולת הרייטינג שהטילה לעולם את נינט, סקעת ועוד רבים.

האנשים ששיחקו אותה בעשור הזה

·         אורנה בנאי. שש עונות בארץ נהדרת ושלוש עונות של אמא'לה, והתחלה חדשה  בזכיינית המתחרה.

·         יונית לוי. מושלמת. אינטליגנטית, רהוטה, יפהפייה וחובבת באפי.

·         יעל שרוני. דומה כי לאן שהסתכלנו ראינו בעשור האחרון את שרוני. 
ממשחק החיים והשיר שלנו דרך האקס המיתולוגי, מסודרים ומתי נתנשק  ועד סרוגים  ורמזור.

·         נינט. דיסקים, הופעות, טלנובלה, סרט, פרסומות... וכבר שמונה שנים מככבת במדורי הרכילות

·         אסי כהן. רק בישראל, שידורי המהפכה, איפה אתה חי, אהבה זה כואב, מסודרים וארץ נהדרת.
למישהו יש ספק שזה היה העשור של אסי כהן?

·         ארז טל. הגם שאיבד את מעמדו כילד הפלא נשאר באזור עם מועדון לילה והאח הגדול.

·         צביקה הדר. בעשור האחרון היה קשה להימלט מצביקה הדר.
שלוש עונות של נולד לרקוד מאחוריו העונה השמינית של כוכב נולד לפניו ובקרוב נראה אותו בסדרה הדרמטית "בלו נטלי".

·         צחי גראד. דומה כי אין סדרה ישראלית שגראד לא השתתף בה. רשימה חלקית: בשורות טובות, מרחק נגיעה, אמא'לה ותמרות עשן.

אירועים

·         חו"ל

·         קריסת התאומים. האירוע ששינה את קו הרקיע של ניו יורק ואת אמריקה כולה.

·         בחירתו של אובמה לנשיאות. אדם שחור בבית הלבן. היסטוריה.

·         תפיסת סדאם חוסיין. סוף הגנב מבגדד לתלייה.

·         הצונאמי של 2004. מאות אלפי הרוגים ברעידת אדמה בעוצמה של 8.9 שפקדה את דרום-מזרח אסיה ולוותה בגלי צונאמי אדירים.

·         רשתות חברתיות. היום כבר לא רצים ומספרים לחבר'ה. רק מעלים עדכון באתר החביב עליכם: פייסבוק, מייספייס, טוויטר, יוטיוב ועוד.

·         בארץ

·         פרשת משה קצב. נפילתו של האזרח מספר אחת.

·         דודו טופז. נפילתו של הבדרן מספר אחת.

·         אסון ורסאי. אסון במקום שמחה.

·         פרשת רמדיה. טעות בחישוב הפורמולה גבתה חיים.

·         גלעד שליט. החייל השבוי שכל המדינה מחכה לשחרורו כבר למעלה מ-1200 ימים.

אופנה

·         החלקת שיער: יפנית, צרפתית, ברזילאית, קליאופטרה. העיקר להיפטר מהתלתולת.

·         מכנסיים בגזרה נמוכה. שכולם ידעו מה צבע התחתונים ומה היקף הצמיגים.

·         חולצות בטן. להשלמת ההופעה עם המכנסיים מהסעיף הקודם.

·         סקיני ג'ינס. לאנורקטיות בלבד.

·       משקפיים ברוח התקופה, כפי שתועדו אצל עידו קינן.

·         קרוקס. נעלי גומי מכוערות אש ששרפו כל חלקה טובה.

 שנה אזרחית מוצלחת לכל קוראיי! 

לידתו של פוסט זה בתגובה של ביילע. לביילע אין בביתה לא כבלים ולא לוויין, רק ערוץ 1 ו-2. בתגובתה לפוסט ה-200 שלי היא כתבה שבדיוק כשהחלה לחשוב להתחבר לכבלים אני באה וכותבת שאני שוקלת להתנתק, ובכך גורמת לה לחשוב שוב על העניין. התחלתי לענות לה, ואז גיליתי שעברתי את אלף התווים המוקצבים לתגובה ושבעצם יצא לי פוסט. החלטתי לכתוב בעניין פוסט מסודר והרי הוא לפניכם.

קוראיי הוותיקים בטח זוכרים שפעם נהגתי לכתוב הרבה על טלוויזיה. מי שלא צֶמַח בטח שם לב שהפסקתי לכתוב על טלוויזיה. הסיבה היא שהטלוויזיה לא נותנת לי כל כך סיבה להדליק אותה. בערוץ 1 כבר שנים שאין מה לראות, והאגרה שאנו נדרשים לשלם היא בעיניי לא פחות משערורייה. ערוץ 2 מספק מנות גדושות של פרסומות שביניהן מגוון תוכניות צעקניות, מביכות ונבובות, וערוץ 10 מתנהל ממשבר למשבר ובינתיים מאכיל אותנו בתערובת של הישרדות, תחקירים, שידורים חוזרים בלב הפריים טיים ויציאות קסומות כמו "סודות הקוסמים".  כדי לקבל סדרות רכש נורמליות צריך להתחבר לכבלים או ללוויין, ושם באמת יש מגוון סדרות ראויות, ואפילו כבר לא צריך לחכות שנה לעונה חדשה שעולה בארצות הברית. עונות חדשות של הסדרות הכי שוות מגיעות לארץ בדיליי סביר לחלוטין.

העניין הוא שהרגלי הצפייה השתנו. פעם היינו מחכים ליום הקבוע ולשעה היעודה, מתיישבים ברוב טקס מול המכשיר הפלאי ונותנים לו לבדר אותנו. היום יש VOD ויס מקס ושידורים מלאים וחוקיים למהדרין באינטרנט וגם ביטורנט, לא חוקי אמנם, אבל מאוד יעיל, והתרגלנו לצרוך את התכנים שאנחנו רוצים בזמן שנוח לנו, בלי קשר ללוח המשדרים. אני כבר שנים אני לא רואה כמעט "טלוויזיה" במובן המסורתי. בזמן אמת אני רואה חדשות, חוטאת בצפייה באח הגדול ועוקבת אחרי עוללותיהם של האוס נאה הזיפים ודון דרייפר המעלף, וזהו בעצם. את רוב הסדרות שכתבתי עליהן ראיתי באופן עצמאי בדיסקים שהשגתי.

ומכיוון שזה המצב, התחלתי לחשוב שיהיה רעיון טוב להתנתק מהכבלים. הם אמנם מציעים לי מגוון רחב מאוד של ערוצים, אבל רובם (בעיקר שידורים ממרוקו, הודו, טורקיה וכדומה, אבל גם ערוצי עוללים, קארמה ועיצוב הבית) לא מעניינים אותי, והשתיים-שלוש תוכניות בשבוע שאני רואה לא שוות הוצאה של למעלה מ-200 שקל בחודש. הכבלים מתפארים במספר הערוצים הרב שהם מספקים, אבל אותי לא מעניינת הכמות. מעניין אותי להרכיב לעצמי את מה שבא לי לראות ולשלם רק על זה. הסיבה היחידה שאני לא מוציאה לפועל את תוכנית ההתנתקות הפרטית היא שאם אתנתק לא יהיה לי כלום. גם לא ערוץ 1 ו-2. בדרך זו של "הכול או כלום" מחזיקים בהוט ויס את הלקוחות שלהם במקום רגיש ומאיימים ללחוץ.

מצב זה לא נעלם מעיני המחוקק. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק שמאפשר שידורי DTT (Digital Terrestrial Television) כלומר שידור דיגיטלי של ערוצי טלוויזיה בעזרת תחנות ממסר קרקעיות. הרעיון הוא שכל מי שירצה יוכל לקנות ממיר בהוצאה חד-פעמית של 400 שקל, וכך תהיה לו אפשרות לקלוט מספר מוגבל וידוע מראש של ערוצים בממיר דיגיטלי, בקליטה טובה ללא הפרעות, וללא חיבור כלשהו של אינטרנט, קו טלפון, כבלים או לוויין. את הממיר מחברים מצד אחד לטלוויזיה, מצד שני לחשמל, וחסל.  באוגוסט 2009 החלו שידורי הניסיון, כמפורט במפה זו שפרסמה הרשות השנייה.

בכבלים ובלוויין לא ממש התלהבו, כמובן, מהאפשרות שיהיה אפשר לקלוט ערוצים שלא בתיווכם. הם הבינו שבהינתן אלטרנטיבה הם צפויים לחוות נטישה המונית. לאחר משא ומתן הוסכם שרשימת הערוצים שתיקלט בעזרת ממיר ה-DTT תהיה לא מושכת במיוחד ותכלול את: ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 33 וערוץ הכנסת. קל לראות שמבין חמשת הערוצים המוצעים רק שניים או שלושה הם רלוונטיים. ערוץ 24 המסחרי, ערוץ 23 הציבורי וערוץ 9 הייעודי, במפגן של חוצפה מקוממת, אינם כלולים בחבילת ה-DTT. לאחר שרוקנו את רשימת הערוצים מכל תוכן כמיטב יכולתם נקטו הוט צעד נוסף והגדילו את סכום הקנס שישלם לקוח שרוצה לעזוב אותם בתוך תקופת ההתחייבות.

ואיפה אני בסיפור? אני מאוד רוצה לעבור לממיר ה-DTT ולהפסיק לשלם יותר מאלפיים שקל בשנה על מוצר שאני לא משתמשת אפילו בעשרה אחוז ממה שהוא מציע, אבל נכון לעכשיו ה-DTT הוא בגדר משאלת לב: ביררתי, ובאזור מגוריי אין קליטה. לכן ככל הנראה לא אנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר עם הורדתו של ערוץ הולמרק כדי להתנתק כבר עכשיו מהכבלים ללא קנס. תקופת ההתחייבות שלי נגמרת בעוד פחות מחצי שנה, וכולי תקווה שעד אז ה-DTT יהיה אפשרות קיימת ולא רק הצהרת כוונות.

ומה אני ממליצה לביילע? לחשוב טוב אם ברצונה להתחבר לחברה דרקונית שתיקח בששון ושמחה את כספה ותחבר אותה לשירות במהירות הבזק, אבל תערים בדרכה אינספור קשיים לכשתרצה להתנתק (זמן המתנה ארוך לנציג שירות שרק ירשום את הבקשה ויגיד שיחזרו אליה בעוד 72 שעות, שיחות מתישות עם נציגי שימור לקוחות שיתבעו דין וחשבון וידרשו לשמוע למה בדיוק היא רוצה להתנתק, סיפורים מסמרי גבות כמו זה) ואם מתאים לה לשלם מאות שקלים בחודש תמורת תכנים שלא באמת מעניינים אותה.

בתחילת השנה (6 בינואר) ציינתי את הפוסט ה-100. לקח לי 10 חודשים להגיע למעמד. והנה חלפה לה כמעט שנה (11.5 חודשים למדקדקים) וכתבתי עוד מאה פוסטים. זה הפוסט המאתיים. שימו לב שנדרש  לי חודש וחצי יותר לנפק את אותו מספר פוסטים. לזה הכוונה בהולך ופוחת הדור? אני, מכל מקום, מאשימה בכך את הטלוויזיה. בשנתי הראשונה בבלוג כתבתי הרבה יותר על טלוויזיה. אך לאור השממה בתחום זה גזרתי על עצמי תענית צפייה, עד כדי כך שאני שוקלת לנצל את ירידת ערוץ הולמרק ולהתנתק מהכבלים.

אבל לא באנו להתלונן אלא לחגוג. בפוסט המאה חלקתי איתכם את תוצאות הגיגולים הכי מוזרים שהביאו אנשים לבלוג שלי. אלא שאיפשהו במהלך השנה גם בתוצאות הגיגולים איבדתי עניין ואפילו חדלתי לפקוד את גוגל אנליטיקס. במקום זה החלטתי לספר לכם כל מיני עובדות שלא ידעתם וכנראה גם לא רציתם לדעת על המספר 200.

·         200 הוא המספר הכי קטן שאי אפשר להפוך לראשוני באמצעות שינוי של ספרה אחת שלו.

·         200 הוא סכום הדולרים שמקבלים במונופול כשעוברים במשבצת ההתחלה.

·         200 יכול לשמש אמצעי לזיהוי ירושלמים. הטענה היא שהירושלמים הוגים את הא' שאמורה להיות שותקת במילה מָאתַיִם ואומרים מַאֲתַיִם.
אני אישית לא הצלחתי לשים לזה לב, ואני מכירה מקרוב חמישה ירושלמים.

·         200 הוא מספר הרשָאד או מספק ניבֶן, כלומר מספר שמתחלק בסכום ספרותיו בבסיס מסוים.
יש ארבעה  מספרים (1, 2, 4, 6)  שמתחלקים בסכום ספרותיהם בכל הבסיסים. הם נקראים מספרי כל-הרשָאד או כל-ניבֶן.

·         200 הוא קוד סטטוס ב-HTTP שמלמד על חיבור מוצלח.

·         200 מטר על 200 מטר. זהו גודל הכיכר המרכזית בקרקוב
(ואל תשאלו אותי איך לכיכר שאמורה להיות עגולה יש מידות של ריבוע. ככה זה אצל הפולנים כנראה).

·         200 הוא מספר מרוצי נסקאר שבהם זכה ריצ'רד פטי.

·         200 קלוריות יש במזונות הבאים: קילו וחצי סלרי, 588 גרם ברוקולי, 550 גרם מלון, 475 גרם בצל, 385 גרם תפוח עץ, חצי ליטר קולה, 330
 מ"ל חלב, 330 גרם קיווי, 200 גרם פסטרמה, 200 מ"ל חומץ בלסמי, חמש פרוסות לחם קל, 70 גרם צ'יפס, שתי ביצים וחצי, שלוש נקניקיות, 28 גרם חמאה. עוד מזונות אפשר למצוא כאן.

שלכם, חוגגת ומתמוגגת

ל"מ