החיים זה לא פיקניק

אחרי כמעט חודש של יובש ירד בתחילת השבוע גשם. כשהידסתי לי לעבודה בין הטיפות עלו בי תמונות מהחורפים של ילדותי:

גשם שנמשך שעות ויורד במשך ימים. אני מסתכלת עליו מבעד לחלון שטיפות גדולות מטיילות עליו ומתוות בו מסלולים.

הרחובות מוצפים. אי אפשר לחצות את הכביש כי הוא הפך זמנית לנהר.

קור רטוב מחלחל מבעד לנעל ודרך הגרב כי מה אפשר לעשות, חייבים לחצות את הכביש.

אני מגיעה לבית הספר בנעליים ספוגות מים ובמכנסיים שרטובים עד הירכיים וחצי יום לא מרגישה את כפות הרגליים.

כשאני חוזרת הביתה אני דוחסת לנעליים עיתונים ישנים כדי שיספגו את הרטיבות.

מגפי פלסטיק לרגליי ואני גיבורה גדולה על השלוליות. דורכת בהן דווקא וחוצה כביש בלי חשש במים עד שליש המגף.

היו לי כפפות סרוגות, כפפות סרוגות שהאצבעות שלהן חתוכות וכפפות עור מרופדות.

אין דבר כזה לצאת מהבית בחורף בלי מעיל ומטרייה.

הבית מחומם בתנור נפט. ההדלקת התנור היא תורה שלמה, אבל חום האש שהוא מפיץ נעים, והכלבה שלנו שוכבת בתנוחת בייגלה סמוך אליו ומשוכנעת שהוא הודלק אך ורק למענה.

שדות פרחים עם שלל פרחי חורף ששכחתי את שמם.

בשבועות גשומים במיוחד היינו נוסעים ביום שישי אחר הצהריים לחורשת אורנים ומחפשים פטריות מסוג אורנייה.
הקפדנו לחתוך את הפטרייה ולהשאיר את הרגל באדמה. לארוחת ערב אמא הכינה מרק פטריות שחור וחביתת פטריות.

בגלל רוחות עזות שהפילו עצים על עמודי חשמל ואולי גם בגלל הברקים היו בחורף הרבה הפסקות חשמל. במקום לרוץ בעלטה ולגשש אחר נרות הייתה לנו מנורה לשעת חירום. כל עוד יש חשמל היא נטענת, וברגע שלא מגיע אליה זרם חשמלי נדלק בה אור ניאון שמספיק לשעה או שעתיים.

והיום? היום גשם בקושי יורד, ואם הוא יורד זה בכמה ימים מרוכזים. מגפיים הם פריט אופנתי ומוטב שלא יבואו במגע עם מים כי הם ייהרסו. כבר שנים שאינני לובשת מעיל או סוודר וברור שגם לא כפפות. פרחים כבר לא פורחים כי כל השטח בנוי. הפטריות התמעטו במשך השנים והפסקנו ללכת ללקט אותן. תנור הנפט אופסן בבוידעם וממילא כבר אין לי צורך לחמם את הבית. הפסקות חשמל בקושי יש, וזה דווקא טוב כי אין לי כבר מנורה הפוכה שכזו.

 חורף נעים וחנוכה מאיר! 

מבט באישה שתמונתה היא התחתונה ביותר גרם לי לחשוב בתוגה על כל הגלגלים שסובבים אותנו לאורך החיים.
ולמרות מחשבות על מעגל החיים נראה לי שתצוגה ליניארית תתאים יותר במקרה זה.

אז מה היה לנו? חוק ועדות הקבלה שמתיר ליישובים קהילתיים לסנן מועמדים לא רצויים מבחינתם. זה חוק חשוב כי אלה יישובים קטנים, עד 400 בתי אב, ואם יגיע שכן לא נחמד זה יכול לבאס את שאר המשפחות. אין שום סיבה לחשוב שהחוק נועד לסנן ערבים דווקא. לי אישית אין ספק שהסינון יתבצע רק לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שיקולים ענייניים שנובעים אך ורק מהרצון להתאים את המועמד לאופי היישוב.

אחר כך ניסו להעביר חוק שלפיו מי שיציין את יום הקמת המדינה כיום אבל (חוק הנכבה) יישלח לכלא לשלוש שנים. גם זה חוק טוב וחבל שהוא לא עבר כלשונו. הערבים הרי צריכים לשמוח שסוף סוף הם חיים בדמוקרטיה מתוקנת. לא להתאבל. בסוף עברה גרסה מרוככת שרק שוללת תקציבים מגופים שמתנגדים לערכי הבסיס של מדינת ישראל.

אחר כך עבר חוק החרם, שאוסר על אנשים פרטיים או גופים להחרים אנשים, ארגונים, חברות או מפעלים על בסיס מיקום גיאוגרפי. זה כבר מתחיל להריח כמו סתימת פיות, פגיעה בחופש הביטוי וכל דבר חוץ מדמוקרטיה. אבל לדמוקרטיה יש עוד סיכוי בבית המשפט העליון. בית המשפט יכול לקבוע שמדובר בחוק שמנוגד לחוקי היסוד של המדינה ובחוק לא דמוקרטי וכך לטרפד אותו. ולכן הגיע מהר מאוד רעיון לחוק נוסף: ועדת הבחירות תוכל להטיל וטו על בחירת שופטים בכירים. עובדים ממש מהר שם בימין כשהם רוצים. חבל שהם לא דואגים באותה מידת הצטיינות לחוקק חוקים שייטיבו עם השכבות החלשות.

בישראל אוהבים מאוד להתהדר בתואר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל לאור ההתפתחויות האחרונות אני לא אתפלא אם יתהפכו היוצרות ונמצא את עצמנו במשטר דתי דיקטטורי פונדמנטליסטי, מוקפים בדמוקרטיות חדשות בסוריה ומצרים. הדמוקרטיה אינה שיטת ממשל נקייה מפגמים, אבל לא ייתכן שכל דבר בדמוקרטיה שמפריע לחברי הכנסת מהימין ינוטרל באמצעות חוק, לא ייתכן שיועברו חוקים לא דמוקרטיים, לא ייתכן שהרשות המחוקקת תתערב בענייני הרשות השופטת ותכפיף אותה לרצונה אגב התעלמות מעקרון הפרדת הרשויות, ולא מקובל עליי שאחרי כל הפעולות האלה ממשיכים לדקלם שאנחנו הדמוקרטיה היחידה וכו'.

לפחות שיכריזו בגלוי על ביטול הדמוקרטיה. החוק הביומטרי שעומד להיכפות עלינו למרות התנגדות נמרצת ישתלב עם זה להפליא. 

עשרה דברים שהייתי עושה אם הבוסים שלי היו מסכימים להמשיך לשלם לי משכורת בלי שאצטרך לעבוד. לא דברים גרנדיוזיים כמו נניח טיול מסביב לעולם, בית פרטי ענקי, בריכה בחצר, משטח החלקה על הקרח בחצר השנייה (לא שהייתי מתנגדת למשהו מזה). סתם דברים שמדגדג לי לעשות ברמות שונות של גירוד וכנראה לאט לאט אוציא לפועל.

חוזרת ללמוד לנגן בגיטרה. למדתי תקופה קצרה בגיל 20 ומאז הגיטרה סתם מעלה אבק.

קונה פסנתר חשמלי וחוזרת ללמוד לנגן. מטעמי חיסכון שיעורי הנגינה שלי הופסקו חד צדדית על ידי הוריי כשהייתי בת 13 ומאז מנקר בי מדי פעם הרצון להריץ שוב את הידיים על הקלידים.

לוקחת שיעורי הגייה ולומדת לדבר במבטא אמריקאי תקני, אמריקאי דרומי ובריטי. אני מתה לדעת לדבר בריטית!

לוקחת שיעורי פיתוח קול. בהנחה שאצליח אי פעם להתגבר על החשש שאנקב לאחרים את עור התוף כי הקול שלי מפחיד עורבים.

מרעננת את הספרדית שלי וחוזרת לקורס למתקדמים, עד שאדע לדבר ספרדית שוטפת.

עושה קורס צילום ואת כל סדנאות ההמשך.

לומדת לבשל באופן מקצועי. יש קורסים מסקרנים ב-4-שף.

עושה קורס צלילה.

לומדת לרקוד סטפס.

לומדת פנטומימה.

נמחק מהרשימה: ללמוד עיצוב גרפי. הלמידה בעיצומה והכיף גדול.