החיים זה לא פיקניק

הנשיא קצב הורשע בבית משפט בביצוע מעשי אונס והטרדות מיניות וכעת נותר רק לחכות ולראות מה העונש שייגזר עליו. כמה שנים לפניו הורשע חיים רמון בביצוע מעשה מגונה. בתחילת העשור הורשע בעבירות מין איציק מרדכי. נגד ניצב בר-לב עדיין מתנהלת חקירה. הדולה-עורך דין עדיין במעצר בגין חשדות לעבירות מין ושמו ותמונתו עדיין אסורים לפרסום, למרות שכל מי שיש לו אצבע מתפקדת וחיבור לאינטרנט יכול לגגל את מילות המפתח ולראות במי מדובר. יש בסך הכול שני דולות גברים בארץ. זה באמת לא צריך להיות קשה. ולסיום, רק אתמול התפוצצה פרשת מין נוספת, הפעם של מורה לריקוד שאת שמו ותמונתו דווקא מותר לפרסם. לא ברור לי ממה נובע ההבדל.

חייזר שהיה מגיע לישראל היה מתרשם שבעלי הכרומוזום Y מקדישים את רוב זמנם להטרדות מיניות ולחיפוש דרכים יצירתיות לבצע מעשים אסורים בבעלות הכרומוזום X. אחרי הכל, יש בית ספר שמלמד בדיוק את זה. דומה ששום דבר שנשמע כבר לא יפתיע אותנו. כל הטאבואים כבר נפרצו: אבות פוגעים בבנותיהם וסבים בנכדותיהם. נהגי הסעות בילדים שהם מסיעים, רופאים במטופלות שלהם ורבנים באלו שמבקשים את הדרכתם. אפילו קציני צבא ומשטרה, חברי כנסת ושרים, אנשים שאמורים לשמש דוגמה, לא בוחלים בניצול מעמדם כדי להשיג את מבוקשם. זוהי סדום.

פעם אנס היה מישהו שקפץ  על בחורה מבין השיחים בהפתעה, ועבודת התביעה הייתה קלה למדי. היום רוב מעשי ההטרדה והאונס מתבצעים על ידי אדם מוכר, מה שמקשה להוכיח אשמה כי הנאשם טוען שהכל היה בהסכמה או שבכלל לא היה שום דבר. זה לא היה מעשה מגונה. רק חיבקתי אותה חיבוק אבהי. זו הייתה סתם נשיקה ידידותית. זה היה עיסוי טחורים מקצועי. כשהכוונה עולה למשפט ולא המעשה עצמו התוצאה היא שהנאשם וסביבתו מאמינים באמת ובתמים בחפותו. כשקצב אמר שהוא חף מפשע ושהאמת תתברר בבית המשפט הוא לא שיקר. הוא באמת מאמין שהוא לא אשם, אחרת היה מסכים לעסקת הטיעון. הוא לא מסוגל לראות מה פסול בהתנהגות שלו ולכן היה בטוח שבבית המשפט יראו את הדברים כמו שהוא רואה אותם ויזכו אותו. קוראים לזה דיסוננס קוגניטיבי.

בעבר חשבתי שמקרים כמו הרשעת קצב יראו לציבור שהצדק נעשה ושאף אחד אינו חסין מעונש על מעשיו הרעים. חשבתי שזה ירתיע גברים שחושבים לבצע מעשים דומים. היום אני כבר לא חושבת ככה. הגברים המטרידים של היום לא קמים בבוקר וחושבים: "את מי אטריד היום? באיזה תירוץ אשתמש? הו! היום יום ירושלים. אחבק את א' בשמחה לרגל האירוע ואז אתן לידיים שלי לגלוש לחזה שלה". בגלל עיוות כלשהו במחשבה שלהם הם לא מבינים שהמעשים שלהם פסולים. אולי כמו הילד שמכסה את עיניו ומשוכנע שלא רואים אותו הם סבורים שאם הם חשים משיכה אל מישהי זה אומר שזה הדדי. אולי הם שומעים "לא" ומפרשים אותו כקריאת תיגר. אולי הם פשוט התרגלו שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ושאין לזה השלכות.

הנורמות במדינה השתנו בעשורים האחרונים. פעם התנהגויות כמו של קצב ומרדכי היו מקובלות והנשים הבליגו על הערות סקסיסטיות ועל ידיים שנשלחו לעברן. היום מי שיתנהג ככה יכול לצפות לתלונה במשטרה. לכן המאמץ צריך להתרכז בחינוך. יש לחנך בגן ובבית הספר ובצבא, ולחזור ולהזכיר וללמד מהו מגע מותר ומהו מגע אסור ומה זה יחסי מרות ומהו ניצול מעמד ומה זה "לא" כדי שהגבולות יהיו ברורים מאוד. שהבנים ידעו מה מותר להם לעשות ומה אסור ושהבנות ידעו על מה אסור להן לעבור בשתיקה. עם הדור שלי לא דיברו על הדברים האלה. אני יודעת שבגנים כיום כן מדברים על "הגוף שלי ברשותי" וכדומה. אם תהיה הסברה מקיפה בעניין זה אני רוצה להאמין שבעוד דור נראה שינוי.

בלי לשים לב עבר לו שבוע (ויומיים) ללא עדכונים, ואם קיטי לא הייתה דורשת את כספה בחזרה סביר להניח שגם את הפוסט הזה לא הייתי כותבת. הוותיקים כאן בטח מכירים את הרפיון הזה, את חוסר הדחיפות לכתוב, את חוסר החשק לחפש במאורעות השגרה משהו ראוי לציון ולתרגם אותו למשפטים מנוסחים היטב.

אז מה היה השבוע? הרבה עבודה, לשם שינוי. כבר חודשים שלא קיבלתי עבודות פרילאנס והנה נפרץ איזה סכר ושמחתי מאוד על השיטפון הזה. היו גם הרבה שיעורים בגרפיקה. כל כך הרבה עד שחרגתי ממנהגי ועשיתי רק כחצי מהמטלות. ממילא אין ציונים על שיעורי הבית. הם משמשים לתרגול ואני מרגישה כבר די מתורגלת. הרכבת שבתה לרגל עבודות במסילה. אולי ראיתם כתבה על זה בחדשות. ראיינו הרבה ישראלים זועמים שהופתעו לגלות שאין להם רכבת. מעניין. אני ידעתי על זה בערך חודש מראש בגלל הפרסומים שנתלו תחת כל עץ רענן. איך אפשר להיות נוסע קבוע ולא לשים לב? ביום שני אגיע לתל אביב אחרי כמעט שלושה שבועות שלא הייתי בה. האם תיראה לי פתאום מושכת יותר? אני בספק.

בטלוויזיה "יומני הערפד" המפתיעה סיימה עונה בפרק מצוין והשאירה אותי בציפייה לעונה שנייה. התואר מפתיעה, אגב, לא מתייחס לאופי הסדרה אלא ליחס שלי אליה. מלכתחילה היו ציפיותיי נמוכות. שוב תלמידת תיכון, שוב ערפד מיוסר שהיא מתאהבת בו, שוב ערפד רע ושובב שהרבה יותר מעניין וחתיך מהערפד הטוב והמשעמם. אבל מה שהתחיל כאופרת סבון משעממת לנוער שלא הייתי טורחת לראות אלמלא הנוכחות הערפדית תפס כיוון מעניין יותר לקראת אמצע העונה ומשם רק הלך והשתפר. חיי התיכון תפסו קיבלו מקום ועולמם של הערפדים זכה ליותר חשיבות. היו גם תפניות עלילתיות לא רעות ובגדים תקופתיים, שזה תמיד טוב.

"האח הגדול" עדיין מדשדשת. התמה של העונה טרם התגבשה ויש שם פשוט יותר מדי אנשים. צריך לחכות בסבלנות לעוד איזה שש-שבע הדחות כדי לזקק את התמהיל האנושי לכדי משהו שיהיה מעניין לראות. מה שכן, בהיעדר פוסטים חדשים וכניסות של מנויים כל הכניסות לבלוג בימים האחרונים הן מגוגל, והרבה אנשים מחפשים מידע על פרידה מהאח הגדול ומגיעים אליי. בהתחלה לא הבנתי איך זה ייתכן, שהרי טרם כתבתי מילה על המשתתפים העונה, ואז התחוור לי שהם מגיעים לפוסט שכתבתי בסוף העונה הראשונה. הם מחפשים חומר על פְרִידה ומגיעים לפְרֵידה. פְּרֵידה מהאח הגדול. היות שמצב הכניסות שלי בקאנטים ולמומלצים אני מבינה שכבר לעולם לא אגיע, אני שוקלת לכתוב פוסט על מתכונים מדג פרידה. זה בטוח יביא לי איזה שלוש כניסות ליום...

"ארץ נהדרת" פתחה אתמול עונה. היה נחמד דווקא, עם נגיעות אקטואליות, וניכר הניסיון לרענן. אני לא בטוחה שאני אוהבת את הפורמט שבו קיציס לא רק מקריין אלא שוטח את משנתו. זה לא מתאים לדמות הקריין שלו, אבל לפחות מנסים שם דברים חדשים. הפאנל בהתחלה נעלם. מעניין אם ויתרו עליו או שבתוכניות הבאות הוא יחזור. טל פרידמן הבריק כמתנחלת מטורללת וכאלכס מ"היפה והחנון", אבל פיניש כג'קו היה מיותר. ג'קו כל כך עילג ודל ואין לו שום דבר מעניין לומר כאדם. כדמות לחיקוי נלקחו ממנו כמה המילים שהוא נתפס אומר ואז חזרו עליהן שוב ושוב. זה לא מצחיק, נטול אמירה ולא מעניין. גם הדמות של עמוס עוז הייתה מבזה. לסופר המוכשר הזה מגיע יותר מאשר שיצחקו על כך שהוא לא מצליח לקבל פרס נובל לספרות, ואני בטוחה שהוא יודע להביע את עצמו טוב יותר מאשר לומר את שמו שוב ושוב כמו רובוט אהבל. החיקוי שלו היה מביך ומיותר. מה נטפלו אליו? חסרים עצים יותר גבוהים לנבוח עליהם? אבל גולת הכותרת מבחינתי הייתה הגברים של שדרות רוטשילד, חיקוי לתוכנית המופתית "הגברים של שדרות מדיסון" או "מאד מן" בשפת הערלים. עלמה זק הייתה פשוט מוש-ל-מת בתפקיד ג'ואן. אף שהטקסטים זקוקים לשיפור (ההברקות של הקריאייטיב בסוף הן הכיוון), אני מקווה שלא מדובר בפינה חד-פעמית.

הדבר האחרון שהיה השבוע הוא יום המרק. מאוד רציתי לקחת חלק ביוזמה וללכת לאכול מרק. אלא שלא בתל אביב אני גרה, ובמקום מגוריי היה מספר המסעדות המשתתפות זעום. עיון בתפריט שלהן העלה שמרק הוא לא ההתמחות שלהן, וכנראה השתתפותן נועדה להביא להן קליינטים שיקנו את שאר המאכלים היקרים שבתפריט. אז ויתרתי, ובמקום הכנתי מרק בצל על פי מתכון שמצאתי בקישורים של יום המרק. חברים, יצא לי כל כך מעולה! הייתי מאוד סבלנית עם הבצל ולא מיהרתי להוסיף את הנוזלים. חיכיתי עד שגבי כאב מרוב ערבוב והגעתי לגוון החום המדויק שצריך להיות. גם בנוזלים לא חיפפתי. לא שמתי מים ואבקת מרק תעשייתית אלא השקעתי והכנתי יום קודם מרק עוף. התוספות של היין הלבן ויין הפורט שקניתי במיוחד רק הביאו את המרק לכדי שלמות. רציתי לחלוק את המרק עם הסובבים אותי, אבל אחותי אמרה שהיא לא אוהבת מרק בצל, אחי אפילו לא ענה לי לטלפון, חברה שלי אמרה שלא יוצא לה לבוא, וכך רק דוד שלי זכה ליהנות מהמרק המושלם הזה. ולכם שמרתי תמונה...

הביטו למטה בידיעות הרכילות החמות. זאק אפרון שוב רווק, ליב טיילור שוב רווקה, ובארץ: אייל גולן נפרד מחברתו והוא שוב רווק. מה הבעיה אתם תוהים? רווק הוא אך ורק מי שמעולם לא התחתן. כל עוד אדם לא ניצב בפני כומר, רב או כל איש דת אחר לפי אמונתו וקיים טקס נישואים הוא רווק, ואחת היא אם יש לו בת זוג או אין לו. אם לאחר הנישואים החבילה מתפרקת ובני הזוג מתגרשים, שני בני הזוג לא חוזרים להיות רווקים. הסטטוס החדש נקרא גרוש.

אם כן,  זאק אפרון אינו שוב רווק פשוט כי הוא מעולם לא הפסיק להיות רווק. אייל גולן וברוס ויליס, מהצד השני, כבר מזמן אינם רווקים. הם היו נשואים, התגרשו וכעת הם גרושים. המילה הנכונה שיש להשתמש בה היא "פנוי". פנוי הוא מי שאינו נשוי ואין לו בת זוג. גבר פנוי יכול להיות רווק, גרוש או אלמן, ובלבד שאינו במערכת יחסים. כל עוד היו לפאריס הילטון ולזאק אפרון בני זוג הם היו תפוסים. לאחר שנפרדו הם פנויים שוב. אבל לכל אורך התקופה הם לא חדלו מלהיות רווקים.

גם במקרה שלפנינו מקור הטעות בתרגום שגוי מאנגלית. המילה Single פירושה גם רווק וגם פנוי. כאשר הכותרות בצהובוני אמריקה הכריזו כי פלוני הוא Single again, בעקבות תרגום שגוי הכותרת שניתנה בארץ הייתה "הוא שוב רווק". מרגע שעשתה הטעות עלייה ונקלטה היא מיהרה וכבשה, כדרכן של רעות חולות, כל חלקה טובה, וכיום, אם לשפוט לפי הבלוגים והעיתונים, כבר איש אינו מבחין בין שני המושגים.

רק ירדו הטמפרטורות מתחת לעשרים מעלות וכמה טיפות גשם עשו את דרכן לאדמה, וכבר אנשים מתבאסים מהחורף, מקטרים על הגשם ומחכים לקיץ. אז נכון שלחורף יש מגרעות משלו: הרוחות הנוכחיות ממש מפריעות, לא כיף כשקר, ואף אחד לא אוהב ללכת ברחוב ולהירטב ממכונית שנסעה מהר מדי בשלולית. אבל אין מה לעשות, החורף כאן לחודשיים הקרובים וכדאי להשלים עם כך. כחובבת חורף מושבעת ריכזתי בפוסט זה כשירות לקוראיי את כל היתרונות שיש בחורף.

1.      בחורף לא מזיעים.

2.      ולכן אפשר ללבוש חולצה יותר מיום אחד.

3.      אין יתושים.

4.      אין ג'וקים.

5.      אין נמלים במטבח.

6.      בניגוד לעונת המלפפונים של הקיץ, דווקא בחורף יש מה לראות בטלוויזיה.

7.      לא חוטפים מכת שמש מהליכה תמימה למכולת.

8.      כיף להתכרבל בשמיכת פוך.

9.      אלה שמתכסים בפוך גם בקיץ ומפעילים מזגן כל הלילה מפסיקים להפעיל אותו וחוסכים בזיהום סביבתי.

10. אלה שלא תולים כביסה אלא מפעילים מייבש למרות שאלוהים יודע ששמונה חודשים בשנה יש כזו שמש שזה פשוט בזבוז טהור יכולים עכשיו להשתמש במייבש בלי נקיפות מצפון.

11. הילדים שמחים לנעול מגפיים וללכת עם מטרייה.

12. עם כל הכבוד לשמלות הקצרות ולגופיות, תודו שהתגעגעתן למגפיים ולצעיפים שיקיים.

13. סוף סוף כיף לשתות תה.

14. סוף סוף כיף לאכול מרק.

15. כיף להסתכל מהחלון החוצה ולראות גשם שוטף ולפעמים גם ברקים.

16. סוף סוף לבני הנוער שחוזרים מבילוי באמצע הלילה ומדברים מתחת לחלון שלי בקולי קולות כאילו שהם היחידים בעולם קר מדי להישאר בחוץ והם הולכים מהר הביתה.

17. אחרי שיורד גשם יש לאוויר ריח נקי וצלול שאפשר רק לחלום עליו בלחות של אוגוסט.

18. הגשם משקה את הצומח וחוסך ככה במים.

19. בזכות הגשם הארץ מתמלאת בירוק רענן ובפריחה.

20. הגשם ממלא את הכינרת וכך עולה המפלס שלה ומספק נושא לשיחות חולין.

21. תחזיות מזג האוויר הרבה יותר מעניינות בחורף. לפעמים גשם, בדרך כלל לא. בקיץ תמיד חם ולח. בשביל מה צריך חזאים בכלל?

22. לפעמים יורד שלג וזה מראה עוצר נשימה.

23. החורף הוא תקופה נטולת חגים משפחתיים מעיקים. הוא ממוקם בין ראש השנה מכאן לפסח המאיים משם.

24. החורף הוא תקופה נפלאה לדיאטה. אפשר לרזות לאט ובהתמדה בחודשי החורף בלי שמישהו ישים לב ולהמם את כולם בגזרה חדשה בקיץ.

25. החורף הוא תקופה נפלאה לעלות במשקל ולהסתיר את זה בסוודרים עבים. אף אחד לא ישים לב עד הקיץ ואז... יהיה קיץ. שמישהו שאוהב קיץ יכתוב על היתרונות של זה.