החיים זה לא פיקניק

כמה פירות כמושים שנבלו במקרר, חום מתיש של אוגוסט ויצירתיות שופעת הביאו להולדתו של השייק הביתי הזה. לקחתי תפוח עייף, חתכתי לקוביות והקפאתי. לקחתי ענבים שראו ימים טובים יותר, והקפאתי גם אותם. למחרת שמתי בבלנדר חצי כוס חלב סויה וכחצי כוס פירות קפואים, הוספתי כמה קוביות קרח, והפעלתי. התוצאה הייתה שייק סמיך, קר, טעים ומרענן, אבל בטעם מודגש מדי של סויה.

ביום אחר קניתי משקה אורז, והתוצאה הייתה הרבה יותר קלילה ומוצלחת. בסויה יש משהו כבד וטעם מודגש מדי. משקה האורז נוראי בקפה, אבל מוצלח ביותר בשייק. בגלל שליטר משקה אורז עולה 17 שקל, מצאתי מתכון ובפעם הבאה הכנתי בעצמי. קצת מטרחן ומלכלך, אבל זול יותר. למי שאין בעיה לשתות חלב – זו נראית לי האופציה המתבקשת.

היתרון בפירות קפואים הוא שהם נשארים טובים לשימוש זמן רב יותר מפירות טריים. קניתי בסוף היום בשוק ארבעה מנגו בחמישה שקלים, קילפתי, חתכתי והקפאתי, ואוכל ליהנות משייק מנגו גם בעוד חודשיים. אז לסיכום:

 חומרים לשתי מנות:

כוס חלב או משקה סויה או משקה אורז. בטח אפשר גם מים, אבל זה נראה לי פחות טעים.

כוס פירות קפואים. למשל, תפוח, מנגו, אפרסק, ענבים, תאנים.

שלוש-ארבע קוביות קרח.

לשים בבלנדר ולהפעיל עד שמתקבל מרקם חלק.

היי לכולם

בני ביתי נהנו אתמול מאוד מקיש בצל ופטריות, בלינצ'ס ועוגת גבינה מעשה ידיי.

ריחות וטעמים אני לא יכולה להביא הנה, אבל תמונות דווקא כן.

זהו. נגמרו החגים. מעכשיו רק חום, לחות וכמה ימי צום.

חג לקטוז שמח!

בימים חורפיים כאלה יש חשק לבשל משהו בבישול ארוך ואיטי. למשל, ג'חנון או חמין. אני הלכתי על טבית לפי המתכון הזה. התבלין העיקרי בו הוא משהו שלא שמעתי עליו עד היום – בהרט. מחקר קצר גילה לי שאין עץ בהרט שאת פירותיו קוטפים נזירים טיבטיים בשעה שש בבוקר בדיוק, מניחים אותם בזהירות, עטופים אחד-אחד בכותנה מצרית, בתוך קופסה מעץ ארז כשהעוקץ של הפרי פונה מזרחה, ואז משאירים לייבוש בשמש למשך שלושה שבועות, כותשים לאבקה, וכך נוצר התבלין בהרט. ממש לא.

בהרט, או כפי שצריך להיכתב, בהאראת, היא המילה הערבית לתבלינים. بَهَارَات. ריבוי של بَهَار. סיומת הריבוי את בערבית מקבילה לסיומת הריבוי וֹת בעברית (השוו למשל את בנות לבנאת, כמו באבו אל בנאת). התבלינים האמורים הם ציפורן, קינמון, פלפל שחור, פלפל אנגלי, אגוז מוסקט, הל, כמון וכוסברה יבשה. יש גרסאות שונות של בהרט, שנבדלות בהרכב התבלינים השונים ובמינון שלהם.

סרתי אפוא לסופר וקניתי שקית בהרט. כשבאתי לראות בדיוק אילו תבלינים מכיל הבהרט שקניתי ציפתה לי הפתעה.

בהרט, שהוא תבלינים, מכיל תבלינים? מי היה מאמין? אחרי תיבול וטעימה גיליתי שרוב הבהרט שלי הוא ציפורן, והטעם היה די מגעיל. הוספתי הרבה פפריקה, כורכום, כמון, רסק עגבניות מלח ופלפל שחור, שיטשטשו את טעם הציפורן החודרני, הכנסתי לתנור ואני מקווה לטוב. 

אני לא זוכרת כזה חורף עם כאלה גשמים כבר בנובמבר. זה מן הסתם מלמד יותר על זיכרוני קצר המועד מאשר על עובדות מטאורולוגיות כלשהן, ובכל זאת אני מוצאת שזה ראוי לציון. הנושא החם מפציר בנו לנפק תמונות שלנו מכורבלים בכוס תה עם חתול המחמד הלוגם באיטיות שמיכת פוך, וכן מתכוני חורף. אני לא יודעת אם פיצה היא דווקא מתכון לחורף, אבל כל דבר שיוצא חם מהתנור משתלב טוב יותר במזג אוויר קר מאשר בחום ובלחות, ולכן החלטתי לחלוק איתכם את המתכון שלי לפיצה.

ראשית מכינים בצק: קילו קמח, שקית שמרית, קצת מלח, קצת סוכר, 2.5 כוסות מים וחצי כוס שמן. אני עושה תמיד חצי כמות, מקמצת מאוד בשמן ולא מבינה למה הבצק כזה נדבק לידיים. יוצרים גומה בקמח, שופכים את שאר החומרים פנימה, מערבבים ונותנים לנוח. אחרי שהבצק תפח משטחים בתבנית.

בינתיים מכינים רסק עגבניות מרסק עגבניות או עגבניות מרוסקות (שלמרבה הפלא זה לא אותו דבר),  קצת מים ותיבול לפי הטעם. את התערובת האדומה יוצקים על הבצק שבתבנית. 

בינתיים 2: מכינים תוספות כמו: בצל, פלפל, עגבניות, תירס, גבינה בולגרית, פטריות, זיתים, כל מה שרוצים.

את התוספות מפזרים מעל רסק העגבניות.