החיים זה לא פיקניק

חודש המונדיאל נגמר אוטוטו, ובקרוב יתעוררו גברברי ארצנו בתחושת ריקנות מטרידה. הפנויים שביניהם ישובו לפקוד את אתרי ההיכרויות שנזנחו בחודש האחרון, ויתורו אחר עלמות נאות. אלא שמניסיוני שלי התרשמתי כי לא כל הפוקד אתר זה או אחר באמת מחפש לו זיווג. חלקם עושים זאת מתוך כוונה ברורה, אף כי לעתים בלתי מודעת, להישאר פנויים. קבלו אפוא את עשרת הדיברות לפנוי שרוצה להישאר פנוי, חופשי ומשוחרר.

1. כשאתה ממלא את כרטיסך, דאג להציב רף בלתי אפשרי. קודם כל תתעקש להכיר רק בחורות שצעירות ממך בעשור עד עשור וחצי, ואז תדרוש מהפוטנציאלית להיות יפה, רזה, חטובה, מטופחת, איכותית, חובבת ספורט אתגרי וטיולי שטח, אקדמאית, חכמה, בשלנית, ספונטנית, זורמת, חמה ולבבית, עם שמחת חיים, עם ניסיון בחיים, שגמרה לשחק משחקים, אמיתית, מעניינת ומאתגרת, לא שגרתית, מיוחדת, רגישה, תומכת, אוהבת ילדים, אוהבת לפנק, אוהבת בעלי חיים, בעלת תחומי עניין נרחבים, מתעניינת באמנות, מתמצאת בפוליטיקה, אשת שיחה, אסרטיבית, וכמובן בעלת חוש הומור. כעת תוכל לפסול בנחת כל פנייה שתקבל וכל כרטיס שתראה על בסיס אי עמידה בדרישות הלגמרי הגיוניות שלך.

2. הגיע שלב צירוף התמונה. בנושא זה יש שתי אסכולות: 1) צרף תמונה שלך מלפני עשר שנים, כשאתה במרחק 1500 מטר מהמצלמה,
חובש כובע מצחייה ומרכיב משקפי שמש. 2) אל תצרף תמונה וסרב בתוקף לשלוח למייל. רושם חיצוני זה הרי דבר כל כך שטחי. אם הבחורה מתעקשת תגיד לה שאתה עובד בשירותי הביטחון ונאסר עליך לשלוח תמונות.

3. בפנייתך לבחורה אל תטרח לכתוב משהו אישי. ממילא כל הנשים אותו דבר. מספיק אם תכתוב משהו גנרי ותשלח אותו נוסח לכולן.

4. חשוּב! אל תספק בפנייתך שום אמצעי ליצירת קשר. לא מייל ובטח שלא טלפון. כתוב רק "אשמח לשמוע ממך", וזה כבר יעשה את העבודה.

5. בחורות אוהבות שירה, לכן זה רעיון טוב לשלוח שיר פרי עטך בפנייה הראשונה. גם אם אתה חסר כישרון בתחום. הנה בית (אמיתי) לדוגמה: התקופה הזו בחיים היא היפה ביותר/ עידן של אושר, שבגללו: כדאי להיוולד/ טעמו ילווה אותנו כל החיים/ גם בתקופת הזוהר וגם כשלא נהיו שווים.

6. סימני פיסוק הם פאסה. עדיף פשוט לזרום עם המחשבות. כך עושים זאת: אם תעצמי עיניים והגלים ינעמו לאוזניים תוכלי לשאת רוחך אל מעבר לשובר הגלים ושם במקום שקט מסתורי ונינוח תמצאי מבוקשך אם חפצה נפשך במקל הנדודים לא זה המקום אליו תחפצי אך אם תיק המשא מכביד משקעים ומערכות יחסים אם ליבך נטול שנאה ורק מחכה לאהבה אם רגש הוא יתרון ולא חיסרון אם את יודעת שאת כלום אבל את משנה של אלוהים אזי ברוכה הבאה למסע אל האושר

7. הפגן נחישות ודבקות במטרה. אם מישהי לא חזרה אליך ב-16 הפניות הראשונות אל תאמר נואש. אולי בפנייה ה-227 היא תתרצה.
המשך לפנות אליה שוב ושוב. גם – ובעיקר – אם היא ענתה לך ואמרה שהיא לא מעוניינת.

8. התעלם מהקריטריונים שמופיעים בכרטיס שלה. אז מה אם היא בת 29 שגרה בחיפה ומחפשת רווק יהודי עד גיל 35 בלי ילדים תושב הסביבה? זה רק כי היא עדיין לא הכירה אותך. ברגע שתכיר היא בטוח תסכים לצאת איתך, אב לארבעה, בן 52. מוסלמי. שגר בקהיר.

9. אם נפלת בטעות על מנויה שחזרה אליך ומסרה את מספר הטלפון שלה, זה לא סוף העולם. אתה תמיד יכול פשוט לא להתקשר אליה. לעולם.
תן לה לתהות למה פנית אליה מלכתחילה.

10. נתקפת ברגע של חולשה, התקשרת וקבעתם להיפגש מחרתיים? עדיין לא מאוחר מדי. ביום המיועד אל תתקשר אליה לתאם מקום ושעה,
ואם היא מתקשרת תסנן אותה.

אם תקפיד על כל הכללים מובטחות לך שנים רבות וארוכות של חיפוש ופסילת בחורות באתרי ההיכרויות, ולעולם לא תצטרך לוותר
על החיים שאתה מכיר ורגיל אליהם.

לפני כמה חודשים סיפרה לי חברה שהיא התחילה לצאת עם מישהו ששמו אוריאל, שהכירה באתר היכרויות. בטלפון הייתה להם כימיה נהדרת והוא נשמע נורא מעניין. אחרי הפגישה הראשונה היא התלהבה פחות כי אמרה שמבחינת המראה הוא לא ממש עושה לה את זה, אבל נתנה לזה עוד צ'אנס. הוא נראה מעוניין בה למדי ובהדרגה זה התחיל לזוז. הוא מצא חן בעיניה, היו להם שיחות ארוכות ונהדרות, היא התרשמה מאוד מהידענות שלו ומיכולתו לדבר על כל נושא, ובאחד הלילות הוא אפילו נשאר אצלה לישון.

כעבור מעט מאוד זמן, כמה ימים, התחילה הדעיכה. הוא נראה פחות מעוניין בה. הם קבעו להיפגש והוא לא התקשר. כשהיא התקשרה הוא לא ענה. אחר כך הוא אמר שהנייד שלו התקלקל. בסופו של דבר זה נגמר בכך שהיא אמרה שיותר היא לא מתקשרת אליו כדי לקבוע, הוא מצדו לא התקשר אליה, אבל לעומת זאת המשיך להיכנס לאתר ההיכרויות. זה נגמר בלי שום שיחה או הסבר או תירוץ. הבנאדם פשוט נעלם מחייה. נגוז. התפוגג. 
לכאורה זה סיפור רגיל שיש כמוהו עשרות, והנה מגיעה התפנית.

חודשים מספר אחרי הפרשה, כשהברנש כבר נשכח מלב, קיבלה חברתי מייל: "שלום. השנה יצאת עם בחור ושמו אוריאל. למעשה זהו הנוכל ירון ברודרסון. הוא נעצר לפני שבוע, ועכשיו נשים רבות מתלוננות נגדו. התחקיר המלא נמצא כאן". היא שלחה לי את המייל ואני לחצתי בידיים רועדות
על הקישור לתחקיר. בין כל התמונות שלו זיהיתי את זו שהיא שלחה לי כדי שאראה עם מי היא יוצאת והלב שלי צנח כשזיהיתי אותו.

מדובר ברב-נוכל רב-פרצופי ורב-פעלים שמוליך שולל אנשים כבר שנים. מצד אחד הוא מרמה מתרגמים וחברות תרגום בכך שהוא נותן חומרים לתרגום ואז נעלם בלי לשלם. מצד שני הוא צד נשים בנות 30+ באתרי היכרויות. הוא מציג את עצמו בזהות בדויה ומשקר בקשר לשמו, גילו, השכלתו ועיסוקו, מספר להן שקרים, מכניס אותן למיטה ולפעמים גם לוקח מהן כסף. קשה מאוד להיזהר ממנו כי הוא מחליף זהויות, כתובות, כתובות מייל וטלפונים כמו זיקית.

הוא כבר ידוע בשמות אוריאל ברוסמן, אוריאל ברוורמן, אוריאל באום, אוריאל ברמן, אוריאל באואר, אוריאל בר, אוריאל ברדי, אוריאל ליבר, אורי ברודי, אורי באך, אורי באר, אורי ברנט, אורי ברנד, אורי ברוד, ירון ברוד, ירון ברודי, יהונתן ברוד, יהונתן ברודן, יהונתן ברנד, יהונתן ברנט, דניאל מילר, ערן גוט, רון ברודרסון, ירון ברודרסון, ירון ברודרזון. מה ימנע ממנו מחר לקרוא לעצמו בשם חדש מאצווה חדשה, שאי אפשר למצוא בגוגל, ולהמשיך במעלליו?

כתבתי את הפוסט הזה כדי להזהיר מפני הנוכל הזה ולפרסם אותו כדי שהפנים שלו יהיו מוכרות ככל האפשר ושבחורות נוספות לא ייפלו בפח.
בפורומים של מתרגמים הוא כבר מוכר וידוע לשמצה ויש אזהרות לגביו. כרגע הוא נתון במעצר.
אם מישהי מזהה שזה קרה גם לה, זה הזמן לגשת למשטרה ולהגיש נגדו תלונה.

עריכה: 23.5.2010
ב-22.5.2010 ירון הנ"ל התאבד בתלייה בחדר המלון שלו. אולי אכזרי לומר את זה, אבל סוף גנב לתלייה.

אהבה ואכזבה. שתי מילים שהולכות יחד כמו מלחמה ושלום, מלח ופלפל, חוק וסדר, מרוץ למיליון. הרי על כל סיפור אהבה אחד יש לנו עשרה סיפורי אכזבה לפחות. גם האהבות הגדולות מסתיימות לעתים באכזבה. מי בפרידה דרמטית ושברון לב ומי בדעיכה אטית מכמירת לב. הסיפור שבחרתי לספר קרה לפני כשנה וחצי. במבט לאחור כל סימני האזהרה היו שם, אבל כשהכול התרחש התקווה לאהבה הטילה מסך על הכול. וככה מתחילים כל סיפורי האכזבה, לא?

נפגשנו פעם אחת והיה מעולה. הוא היה מעניין וחמוד ונאה במידה. ניצוצות עפו ולבבות פרפרו. לפחות הלב שלי. כשנדברנו להיפגש בפעם הבאה היה יום חורף סוער במיוחד. מאלה שיש כמותם שניים בשנה בערך. הוא אמר לי כבר בפעם הקודמת שהוא לא אוהב לשבת במקומות סגורים אלא ללכת, להיות בתנועה, או להתפרקד על ספה. ישיבה על כסאות נוקשים מכאיבה לו בגלל פציעה ישנה. כששמעתי  שצפויה סערה בערב הבנתי שלטייל לאורך החוף לא יהיה פרקטי. דיברנו בצהריים והוא הציע שיבוא אליי הביתה. היססתי לשלוש שניות, שקלתי את הדברים, והחלטתי שהוא לא נראה מזיק ולא סביר שיתנפל עליי. אמרתי שבסדר, ושאכין ארוחת ערב. כבר כמעט סיימנו את השיחה ואז הוא אמר: "אגב, אין לי אמצעי הגנה."

"מה?" חשבתי שאני בטח שומעת לא טוב.
"אין לי אמצעי הגנה." שמעתי טוב מסתבר. מה אומרים עכשיו?
מה שרציתי להגיד זה: "אין צורך. אין לי תוכניות לעשות שום דבר." אבל היתה לי הרגשה שזה לא יתקבל יפה מצדו. מה אני אמורה לענות? "זה בסדר, לי יש"?  הוא מיד יחשוב: זונה! "זה בסדר. אפשר בלי"? הוא יחשוב: חסרת אחריות. "אז אני אקנה"? " אז לך תקנה"? בכלל לא חשבתי עד אותו רגע לעשות איתו משהו. כולה פגישה שנייה.

אז שתקתי. אחרי כמה שניות שתיקה הוא פרץ בצחוק ואמר שאני יבשה כמו צנון וכבדה ולא מבינה בדיחות ושהוא בסך הכול הריץ בדיחה על כל הבחורות שאם אומרים להן שבאים אליהן הביתה הן ישר חושבות על סקס. אחר כך הוא אמר שהתקשורת שלנו לא עובדת כי אם הייתה לנו תקשורת טובה הייתי מבינה את הכוונה שלו, ושהוא לא רוצה להיפגש בערב. אני טענתי שנפגשנו רק פעם אחת ואני עדיין לא מכירה את חוש ההומור שלו ושאין לי דרך לדעת את זה, בעיקר כשזה בטלפון ואני לא רואה את הבעות הפנים שלו. הוא אמר שבתקשורת טובה יודעים כאלה דברים מההתחלה גם בלי להסביר ואני חשבתי שאין לו מושג מה זה תקשורת בכלל.

השיחה הסתיימה ואני עברתי מהשמחה וההתרגשות של לפני פגישה אל מפח הנפש המאכזב של "גם ממנו לא יצא כלום". בעשר בערב הוא התקשר ואמר שחשב על הדברים שוב ושוב ונראה לו שאין טעם שניפגש שוב. "חשבתי שכבר החלטת על זה כשדיברנו בצהריים," ציינתי ביובש.
"לא. אז לא הייתי בטוח. עכשיו אני בטוח. כי כשאמרתי לך שאני לא רוצה להיפגש ישר ויתרת. לא אמרת: לא, בוא. אני רוצה שתבוא".
"טוב, שיהיו לך חיים טובים." טרקתי.
למחרת לא עמדתי בפיתוי וכתבתי לו מכתב ארסי על כל מה שאני חושבת על ההתנהגות שלו.  הוא ענה וניסה לעקוץ בחזרה ולא עניתי לו שוב.

עברו חמישה חודשים ויום אחד קיבלתי ממנו מייל. הוא כתב על תחושת החמצה שיש לו כי אני נראית לו נורא איכותית ומצד שני איך שהתנסחתי במכתב... דיברנו. יישרנו בערך את ההדורים. אני הצעתי להיפגש שוב ולתת עוד הזדמנות. הוא הוביל אותי לשם במילים שלו החלקלקות, אבל אני נגסתי בפיתיון והצעתי את זה. ואז הוא אמר שכדי לעשות תיקון צריך לחזור למקום שהתקלקל. הוא צריך לבוא אליי לארוחת ערב כמו שהיה אמור להיות אז.

לא רציתי שיבוא אליי הביתה. רציתי בשלב ראשון להיפגש איתו בחוץ, במקום ניטרלי. אבל בגלל שאני מטומטמת לא אמרתי לו את זה. לא אמרתי שלא נוח לי עם ההצעה שלו. אבל פתאום הייתה לי הברקה. זה היה בסוף הביקור של אבא שלי בשנה שעברה ולכן אמרתי שאבא שלי איתי בבית כרגע אז זה לא נוח. הוא מיד הסכים שזה לא נוח, שאל עד מתי הוא בארץ וסיכמנו שניפגש למחרת באיזה מקום בתל אביב. ואז הוא אמר רק רגע ושהוא יתקשר בעוד כמה דקות. אני מניחה ש-25 דקות יכולות להיחשב בתרבויות מסוימות ל"כמה דקות". האמת, בכלל לא הבנתי בשביל מה הוא מתקשר שוב. כבר דיברנו על זה שניפגש מחר. מה עוד יש להגיד?

כשהוא התקשר הוא נשמע זימתי ומלחש והתחיל לתאר לי בפירוט איך הוא נוגע בי בכל מיני מקומות. זה התחיל בראש ונמשך דרומה, כל הדרך לאילת. לא הצלחתי לחשוב מה לעשות כדי להפסיק את זה. בסופו של דבר התנערתי מההלם והצלחתי לתאם בין הלשון למיתרי הקול ולהגיד שלא נעימה לי השיחה הזאת. הוא בתגובה ניתק. אחרי כמה דקות קיבלתי סמס: אני מבטל את הפגישה מחר. זה לא קשור למה שהיה אלא לזה שהתקשורת שלנו לא עובדת. שוב "תקשורת לא עובדת". איך היא לא עובדת? כי אני אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו? כי לא בא לי לנהל שיחת סקס עם מישהו שפגשתי פעם אחת? אידיוט. איך אידיוט אחד יכול לאכזב אותי פעמיים?

אקורד הסיום נוגן כעבור כשבועיים, ביום שאבא שלי סיים את הביקור. פתאום, בערב, אחרי דממת אלחוט של שבועיים, הוא התקשר. בהיתי בטלפון כלא מאמינה. הוא אשכרה חיכה עד שאבא שלי ילך כדי לתבוע את הביקור בבית שלי. הוא באמת חושב שאחרי כל מה שהיה אני אכניס אותו אליי הביתה? לא עניתי לשיחה. אחרי דקה קיבלתי הודעת סמס. "למה?" הוא לא חשב שאני רחוקה מהמכשיר או לא שומעת את הצלצול או מתקלחת או עסוקה. הוא מיד ידע שאני מסננת אותו. חשבתי לכתוב: "כי התקשורת שלנו לא עובדת" אבל ויתרתי. לא כתבתי כלום. לפעמים שתיקה מביעה יותר ממכתב שנון ומנומק.

חגיגות שלושת החודשים שלי מאתמול קצת נהרסו לי בגלל רצח עורך הדין.
רציתי לכתוב פוסט שמסכם את פועלי ושגדולי האומה יברכו אותי, דאלי יביא זיקוקים, כאלה דברים.
אבל אז נראה לי יותר נכון לעסוק בנושא החברתי מאשר בחגיגותיי הפרטיות.
ישבתי והתלבטתי מה לכתוב ואיך לכתוב ואיך לנסח וזה הכניס אותי למצב רוח כבד.
כדי לפצות על כך הנה קטע באווירה קלילה שהוא חלק מפינה חדשה, פינת הביזאר,
שאני מקווה שיהיה לה המשך.
***

עוד דבר שחידשתי: הוספתי חלון תגובות. אתן לו הזדמנות בשלושת החודשים הבאים
אלא אם כן יימאס לי קודם.
***
הנה הקטע שמראה פעם נוספת שאין גבול לאהבה...

באדיבות היומון 24 דקות מבית ידיעות אחרונות שמספק לי בכל נסיעה ברכבת דקות ארוכות של הנאה.