החיים זה לא פיקניק

בשל חיבתי האובססיבית למספרים עגולים דווקא אהבתי את 2010. 2011, שנראית לי כמו מספר ראשוני, מבאסת אותי. אני לא אוהבת מספרים ראשוניים. או אי זוגיים. למעט אלה שמסתיימים ב-5. אבל יש משהו מרנין בהתחלות ובתאריך 1.1.11. חבל שלא תכננתי את זה מראש ופרסמתי פוסט בשעה 11:11. זה היה יכול להיות אדיר. טוב, אני צריכה להגיע מהר לנקודה כי אני שומעת את האנשים עם החלוקים שנסגרים מאחורה מתקרבים. ואם למישהו היה ספק, החלוקים הם שנסגרים מאחורה. לא האנשים עצמם.

רציתי לעשות ברכה לכבוד שנת 2011 וככה על הדרך להראות לכם מה למדתי בקורס גרפיקה, ובאמת אתם יכולים לראות שהכנתי ברכה-כרזה-מודעה, אבל אני לא ממש מרוצה ממנה. יש ברשת יצירות יפות פי כמה. מה שלמדתי עד כה בקורס מתמצה בטכניקה. אם יגידו לי מה רוצים שאעשה אני יכולה לספק את זה ברמת גימור סבירה עד טובה. אני בהחלט משתפרת, אם לשפוט לפי הפידבקים הטובים מהמורה. אבל עוד אין לי ראש של מעצבת ואני עדיין חושבת במילים ולא בתמונות, ככה שהצד של הרעיונות בהחלט טעון שיפור.

אחרי ארבעה חודשי לימוד הרבה מהאנטגוניזם והביקורת שהיו לי כלפי המורה ירדו. זה די לא ייאמן, האמת. בדרך כלל אני לא משנה את דעתי על אנשים. אם אני שמה לב למשהו מעצבן אצל מישהו, מאותו רגע אותו חיסרון רק נעשה בולט יותר ויותר ומוציא אותי מהדעת. והנה, המורה שלי, אף על פי שהיעדר ההבניה בשיעורים וחוסר הידע שלו בהעברת חומר עדיין שם, האישיות המקסימה שלו, הרצון הטוב והסבלנות מצליחים לחפות עליהם. אני בהחלט מחבבת ומעריכה אותו היום יותר מאשר לפני שלושה חודשים. גם עם התלמידים האחרים, שבהתחלה לא התחברתי אליהם וראיתי בהם מקשה אחת של פרחות וערסים, אני כבר מצליחה לתקשר. עם חלק מהם לפחות. ככל שהזמן חולף בכל זאת נוצר קשר כלשהו, אפילו שהמפגשים הם רק פעם בשבוע ואפילו שאין לי שום כוונה לשמור על קשר עם מי מהם בסיום הקורס.

אז שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה. שיפחתו מעשי השחיתות והאלימות וגילויי הגזענות, שירד הרבה גשם, שרכבת ישראל תפסיק להתעלל בנוסעים שלה, שמחירי הדירות יפסיקו לעלות, ושהמנויים שלי יפסיקו לבטל את המנוי. לפי לוח השנה של המאיה יש לנו פחות משנתיים לסוף העולם. בואו ניהנה מהן. שלום לך, 2011.

אחד הדברים שהכי קל לעשות במדינה שלנו זה לחטוף את הג'ננה. ביטויים לג'ננה הזו אפשר למצוא ברשימות "אנשים שצריך להרוג". אבל למצוא אנשים שצריך להרוג זה קל. לרגל יום המעשים הטובים שחל היום (16.3) חשבתי לתת לציניות ערב חופשי ולהגיש לכם פוסט שכולו אנרגיות חיוביות. החלטתי להתרכז לרגע בחצי הכוס המלאה ולערוך רשימה של אנשים שצריך לחבק. אתם מוזמנים להוסיף משלכם.

כאלה שנמצאים לפניכם בתור בסופר, אבל רואים שיש לכם מעט דברים ומציעים לכם להיות לפניהם.

כאלה שלמרות שהגיעו אחריך לתור ולמרות שהמוכר פונה קודם אליהם, אומרים: "הוא היה לפניי".

כאלה שקמים באוטובוס ומפנים מושב לאדם מבוגר או לאישה הרה.

כאלה שמתנדבים להיות בוועד הבית שנה אחרי שנה ועושים את מלאכתם נאמנה.

כאלה שעוצרים מיוזמתם להולכי רגל שמחכים במעבר חצייה. הם הרי יכלו להמשיך לנסוע כמו 6000 המכוניות שבאו לפניהם.

כאלה שמאפשרים לנהג שמנסה לפנות לכביש עמוס להשתלב בתנועה. (לא מומלץ ולא בטיחותי לדברי מגבת ו-keyman)

כאלה שרואים אישה שמסתבכת עם עגלת התינוק במדרגות וניגשים לעזור לה.

כאלה שמגיעים למעלית ומחזיקים לכם את הדלת עד שתגיעו גם אתם.

נהגי אוטובוסים שרואים במראה מישהו שרץ ומחכים לו, גם אם כל שאר הנוסעים כבר עלו.

כאלה שמוצאים חפץ יקר ערך או סכום כסף ובמקום לקחת אותו לעצמם משיבים את האבדה.

כאלה ששומעים על ילד שחולה במחלה אנושה ובלי להכיר אותו תורמים כסף.

כאלה ששומעים על מבצע לבדיקת התאמה לתרומת מח עצם ובאים להיבדק.

כאלה שמקפידים כל כמה חודשים לתרום דם.

כאלה שמתנדבים באופן סדיר במד"א, לתת וכדומה ולא מחכים ליום המעשים הטובים כדי לעשות מעשים טובים.

אין הרבה ידיעות בחדשות שממלאות אותי בשמחה. אין הרבה החלטות של משרד החינוך שמזיזות לי. והנה ידיעה אחת שגרמה לי להנהן בסיפוק. משנת הלימודים הבאה (אם לא יהיו שינויים) כל בוקר בכיתות בתי הספר היסודיים ובחטיבות ייפתח ב-5 דקות של עברית. ב-5 הדקות האלה לא ילמדו את הילדים מילים אזוטריות שרקחו במרתפי האקדמיה פרופסורים שמנותקים מהעם, אלא דווקא שיבושי לשון נפוצים ושגורים. את המילים יבחרו מומחים לשפה, והדיון יהיה מהיבטים שונים כגון: הגייה, הקשר תחבירי, הטיות, כתיב וכדומה. בנוסף, יקשרו המורים את המילה הנדונה לניבים ולפתגמים שבהם היא כלולה. באמת שהגיע הזמן. במגזר הערבי, אגב, ילמדו על שיבושי לשון שנפוצים בערבית.

אחרי שיחנכו את התלמידים אני בעד שינהיגו השתלמויות במקומות עבודה. קודם בכל הגופים שקשורים לתוכן: טלוויזיה, מערכות עיתונים ואתרי אינטרנט (מגוחך שבכתבה ב-YNET שמדווחת על המאבק בשגיאות בעברית יש שגיאות סגנון, והאתר עצמו לא חף משגיאות כתיב) ומשם לארגונים גדולים. בכל פעם שאני נמצאת ליד אנשים – ברכבת, בתור לבנק או בסופר – אני צריכה להחזיק את עצמי ולסכור את פי בכוח כדי לא להעיר למכונות השגיאות המהלכות על הטעויות הרבות. אבל אילו הייתה משטרת לשון, ומתנדביה היו מתקנים את שגיאות האזרחים, הייתי מראשוני המתנדבים.

בכתבה פורסמו חלק מהנושאים שיידונו בכיתות. אז אם התלמידים יגידו עומסים אפילו שזו מילה שלכאורה לא ניתנת לריבוי, וגם יאמרו נשקים ורכבים, זה לא כל כך מפריע לי. אבל יש להוריד את הכובע על הניסיון להילחם בצירוף היומרני "במידה ו..." במקום פשוט "אם" (אח של "באם" ו"בכדי"); באנגלוז "לקחתי החלטה", "לקחתי סיכון" במקום לומר פשוט החלטתי, הסתכנתי; וכמובן הרעה החולה והמגפתית: מיגור האות א' של אותיות אית"ן והנחלת היו"ד של הגוף השלישי במשפטים מסמרי אוזן כמו "אני יביא לך את זה מחר" (במקום אביא), "אני ילך" במקום אני אלך ועוד ועוד.

הקישור לפתגמים מבורך בעיניי. כל כך הרבה סיפורים יפים מסתתרים מאחורי הפתגמים. ברגע שיודעים מה עומד מאחורי ביטוי שנראה סתום במבט ראשון לא שוכחים אותו יותר לעולם. אנצל את הרגע ואכתוב על שניים: יצא קירח מכאן ומכאן, ובור סוד שאינו מאבד טיפה. יצא קירח מכאן ומכאן אומרים על מי שרצה שני דברים ובסוף נשאר בלי כלום. ומה המקור לביטוי? מספרים על אדם שהיו לו שתי נשים: צעירה ומבוגרת. הצעירה רצתה שבעלה ייראה צעיר, כמוה, ולכן תלשה לו את השערות הלבנות. המבוגרת רצתה שבעלה ייראה מבוגר יותר, כמוה, ולכן תלשה לו את השערות השחורות.
זו תולשת מכאן, זו תולשת מכאן, ואותו אדם יצא קירח.

ביטוי שני שאני אוהבת הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. זהו כינוי לאדם בעל זיכרון טוב שלא שוכח את מה שלמד. אבל מה הקשר?
איך קראתם את המילה סוד? כמו סוֹד? אם כן, זו הטעות שלכם והמקור לחוסר ההבנה. המילה היא סוּד. ומה זה סוּד? מדובר בצורת בינוני פעול  שפירושה סיידו אותו, מרחו אותו בסיד. כמו ששער סגור הוא שער שסגרו אותו, בור סוּד הוא בור שסיידו את קרקעיתו ודופנותיו. כשהבור מסויד
הוא נעשה אטום, ומים שיחדרו לתוכו לא ייספגו באדמה אלא יישארו בתוכו. עכשיו המטפורה לאדם שלומד משהו וזוכר אותו ברורה לחלוטין, נכון? 

פרולוג
אני רואה אותו בכל יום כבר בערך שבע שנים, ובכל זאת, באותו יום הסתכלתי עליו בעיניים אחרות. נוקבות יותר וביקורתיות.
התחלתי להרגיש שמיציתי. שאני רוצה להמשיך הלאה. קראתי פעם שמערכות יחסים מגיעות לנקודת משבר ראשונה ועמוקה אחרי שבע שנים.
"מה אתה אומר," הרהרתי באוזני אבא שלי, "אני חושבת אולי להחליף את הסלון. הוא כבר ישן וקצת מרופט."
"וממש לא נוח," תרם אבי תובנה משלו.
"כן." החלטתי. "סלון חדש יכול לשדרג את המראה של הדירה."
אחרי שבע שנים עם סלון בד החלטתי שהפעם אני רוצה סלון עור. וכך יצאנו שנינו לחפש לי סלון חדש.

חלק א – החיפוש
בשטח נאה בין הרבה חנויות עומד מתחם שכולו ספות.
ובכל חנות עומדים סלונים, מעור ובד בשלל צבעים (בז').
נכנסת אני לחנות הראשונה.
באים לקראתי המוכרים, עומדים מסביבי מסבירים לי פנים.
הנאה הסלון בעינייך?
נאה.
הנאה ריפוד העור המלא ולא כמו בחיקויים הזולים מסין (טפו) בעינייך?
נאה.
אם כן, שבי.
ישבתי. אכן, מפנק המושב ועושה נעים בגב.
ובכן, התקני את זה הסלון ותעשירי את קופתי בממון?
לא, לא אקנה.
למה?
איך אוציא אני, שכירה קשת יום, שלוש משכורות חודשיות על סלון?
קמתי והלכתי לחנות הבאה, שבה חזרה אותה סצנה בדיוק. רק שבכל חנות המוכרים הציגו את הספות שלהם כאמיתיות ובאיכות מעולה
ונחרו בבוז על כל החנויות שאחרות שמוכרות חיקויים מסין. כעבור שבע או שמונה חנויות אמרתי נואש וחזרתי הביתה בידיים ריקות.

חלק ב – תפנית בעלילה
אבא שלי ואני החלטנו לעשות כמה ימי הפסקה ואז לנסוע למתחם הרהיטים בראשון לציון ולראות אולי שם יהיו מחירים בהישג כיסי. באחד הערבים דיברתי עם דוד שלי ושאלתי אותו אם יש לו, כבעלים גאה של סלון עור, טיפים לקניית סלון כזה, כי המוכרים משגעים אותי. השתררה שתיקה של כמה שניות ובסיומן אמר דוד שלי שאין לו טיפים, אבל חכי, אני אדבר עם האישה. יכול להיות שזה הזרז שיביא אותנו להחליף סוף סוף סלון, ואת תוכלי לקבל את הישן שלנו. וכך היה. דודתי יצאה למסע קניות ובחרה לה סלון כלבבה, ואני קיבלתי, במחיר הובלה בלבד, סלון עור שחור בן עשר שנים.
אמנם העדפתי צבע חום ולא שחור, אבל קבצנים, כידוע, אינם יכולים להיות בררנים. עכשיו לא נותר לי אלא להיפטר מהסלון שלי.

חלק ג – ישן מפני חדש תוציאו
לפני כשנתיים ניסיתי למכור את הסלון שלי ביד-2.  מן הסתם כשלתי במשימה, שכן אחרת לא היה נכתב הפוסט הזה. ההתעניינות בסלון הייתה דלה, כבר בטלפון ניסו להוריד מהמחיר הצנוע שביקשתי, ותושבי תל אביב לא ששו להטריח את עצמם למחוזות ה-08. הפעם החלטתי אפילו לא לנסות.
כמו בסרט "תעביר את זה הלאה", אני קיבלתי חינם סלון ולכן נראה לי שיהיה הולם למסור אותו בחינם.
פרסמתי מודעה באתר אגורה ובתוך פחות מ-24 שעות נמצא לסלון בית.

אפילוג
אני מסתכלת עכשיו על הסלון ועל הספה המוכרת הישנה-חדשה. אין ספק שהסלון נראה עכשיו טוב יותר. יש משהו יוקרתי יותר בסלון עור.
אני יכולה להתרגל אליו. ועכשיו אפילו נשכח כבר הבלגן עם המובילים (קבעתי עם מוביל שאני ממש מתפתה לפרסם פה את שמו והוא לא הגיע,
לא ענה לטלפונים שלי ולא חזר אליי אפילו שהשארתי לו הודעה במשיבון. נאלצתי לדחות את ההובלה ביום ולקחת מוביל אחר).
עכשיו נשאר לי רק להתרווח בנחת מול האח הגדול.