ביום ראשון הקרוב מתחילה שנת הלימודים האקדמית, ובחודשים האחרונים נתקלתי בשלל פוסטים של בלוגרים שמתחילים ללמוד באוניברסיטה. ההמתנה לציון הפסיכומטרי, הלבטים מה ללמוד, המתח אם התקבלתי למה שרציתי... אני זוכרת את זה. ההחלטה אם ללמוד לשון עברית ומקרא, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה או עבודה סוציאלית, בתוכנית חד-מחלקתית או דו-מחלקתית, נראתה לי הרת גורל בשעתו. הרי זה מה שיקבע את עתידי.
לא ממש הקדשתי מחשבה לשאלה מה אעשה ביום שאחרי קבלת התואר כי זה היה רחוק ובלתי נתפס. לא ידעתי במה אני רוצה לעבוד והכי נורא:
לא ידעתי במה מתאים לי לעבוד ומה מתאים לי ללמוד. בחרתי את עתידי לפי שמות המחלקות ושמות הקורסים שלפי הכותרת נראו לי מעניינים,
בלי לדעת לעומק במה מדובר.
היום אני יודעת שהרבה מבוגרי התואר הראשון לא עושים איתו כלום. יש כאלה שממשיכים לתואר שני, אבל רבים פשוט מתחילים לעבוד באיזה מקום ומתגלגלים לתחומים שבינם למה שלמדו אין כל קשר. התואר הראשון מתפקד כיום כתעודת הבגרות של פעם: מסמך שמאשר למעסיק הפוטנציאלי שניצב לפני אדם רציני שמסוגל להתמקד במטרה ארוכת טווח ויש לו כישורים שכליים שמאפשרים לו לקלוט מידע חדש ולהטמיע אותו בהצלחה.
לאף אחד לא באמת אכפת שכתבתם עבודה סמינריונית על הפילוסופיה של ויטגנשטיין או שאתם שולטים ברזי הדקדוק הגנרטיבי של חומסקי.
האמת היא שמאז שקיבלתי את התואר, חוץ מאשר בלימודי המשך, מעולם לא התבקשתי להציג את המסמך עצמו. כותבים בקורות החיים שיש תואר והמעסיקים מניחים שזה נכון.
עם השנים גיליתי שיש כמה משתנים שרלוונטיים לשוק העבודה ולבחירת מקצוע שהם-הם החשובים, אבל בזמנו בכלל לא נתתי עליהם את הדעת.
הרי הם לפניכם כחומר למחשבה.
האם אתם אנשים של אנשים?
אני משערת שרבים יגידו שהם מעדיפים לעבוד עם אנשים ולא עם אובייקטים. מי רוצה להיות ספון כל היום במעבדה, לרקוח תמיסות, למדוד מדידות ולחשב חישובים? חוץ ממך, פרופ' יונת. תורידי את היד. את יכולה לשבת. תודה. לעבוד עם אנשים נשמע הרואי ונאצל, אבל זה קשה. לא כל האנשים נחמדים ואדיבים (רבים מהם, אגב, לא) ועבודה שמצריכה מגע יומיומי עם לקוחות מזדמנים שמלאים בטענות יכולה לעורר געגועים למלאכות פשוטות כמו חרישת תלמים בשדה. רק אתם והטבע.
גיוון
עד כמה אתם מסוגלים לעשות אותו דבר יום-יום וכמה חשוב לכם לגוון? באופן בסיסי, בכל העבודות עושים כל יום אותו דבר. השאלה היא איפה תמצאו גיוון ומה משך המחזור עד שתגיעו לנקודה שאתם חוזרים על עצמכם. לדוגמה: מורה. יש מי שיגיד שהמורה תמיד עושה אותו דבר: עומדת מול כיתה, מרצה ומתמודדת עם בעיות משמעת. אני נוטה לראות בזה מחזור של שנה, כי גם אם העמידה מול הכיתה היא אותה עמידה, החומר שדנים בו משתנה, כך שלא כל יום זהה לקודמו. כעבור שנה הכול מתחיל מהתחלה. להיות קופאית נראה לי הכי משעמם. זו נראית לי עבודה שבכל רגע בה עושים בדיוק אותה פעולה.
חשיבה או פעולה
יש עבודות שכולן פעילות. יכולות להיות פעולות פיזיות כמו בעבודת גינון ובנייה או עבודות עם פעולות פחות מאמצות פיזית, כמו הנהלת חשבונות או גרפיקה. לעומתן יש עבודות שבהן הרבה מהיום מוקדש למחשבה ותכנון. לחשוב על סלוגן חדש, לתכנן פרויקט מדעי, לחשוב על פרויקט אדריכלי.
מה אתם מעדיפים? יותר פעולה או יותר הגות?
טווח התוצאות
יש עבודות שכבר בסוף היום התוצאה שלהן ניכרת. יש עבודות שבהן עובדים במשך חודשים על פרויקטים. האם אתם אנשים שחשוב להם
לראות מיד תוצאות? אם כן, עבודה על פרויקטים ארוכי טווח תתסכל אתכם ותגרום לכם להרגיש שאינכם מתקדמים לשום מקום.
משרד או בחוץ?
יש אנשים שלא מסוגלים לסבול להיות במשרד. הימצאות בין קירות נראית להם חונקת ומגבילה. "לשהות בחלל סגור יהיה לי זמן בקבר," הם אומרים. אלה, רק תנו להם להסתובב בשטח, להדריך טיולים, לסמן שבילים, למדוד כבישים, להיות סוכנים שנוסעים ממקום למקום. הכול מלבד ג'וב משרדי.
ניהול
יש אנשים שאוהבים להפעיל אחרים, לפקח ולהגיד מה לעשות, ויש כאלה שמעדיפים לעשות את העבודה ושיעזבו אותם בשקט.
הבחירה באיזה צד להיות מכתיבה בהכרח את המקצוע שבו תרצו לעסוק ואת תחום הלימודים שתתעניינו בו.
עבודה בצוות
האם אתם זאבים בודדים שמעדיפים לפעול לבד או אוהבים לפעול בצוות בתלות הדדית? זו אחת השאלות הראשונות והחשובות ביותר שכל אחד צריך לשאול. מי שצריך חבר'ה יסבול תועפות אם יהיה סגור בחדר לבדו כל היום, ומי שלא מסוגל לפעול בצוות יתסכל את עצמו ואת חבריו אם יצטרך לעבוד איתם, וגם יפגע באיכות העבודה.
עצמאות או פיקוח
יש אנשים שנוח להם שנותנים להם במשך היום כל פעם מטלה קטנה וכל צעד שהם עושים מפוקח מגבוה. יש כאלה שחייבים את העצמאות שלהם
ולא יכולים לסבול שעומדים להם על הראש. הם רוצים לקבל בתחילת היום את רשימת המטלות שלהם ושיעזבו אותם בשקט.
לאיזה צד של המתרס אתם שייכים?
שכר
כולם רוצים להרוויח הרבה. אבל יש כאלה שנושא השכר חשוב להם מאוד, בעוד אחרים יהיו מוכנים להתפשר ולהרוויח פחות, ובלבד ששעות העבודה יהיו נוחות והעבודה תעניין אותם. חשוב לקחת זאת בחשבון כי עם השנים ההסתכלות על כסף נוטה להשתנות ומי שבחר להיות מורה מתוך אידיאולוגיה מגלה פתאום שמה שהספיק לו כרווק כבר לא מספיק עם משכנתא ושני ילדים, ואז התסכול והמרמור נוטים להקים מחנה קבע בנפשכם ושביעות הרצון קופצת בנג'י, חותכת את החבל ונעלמת. אני לא אומרת שאפשר לחזות מראש בגיל 24 את הצרכים בגיל 40, אבל כדאי להיות ערים לעניין הזה.
שעות עבודה
האם מתאים לכם לעבוד 12-14 שעות במשרת ניהול תובענית? האם מתאים לכם לעבוד מפוצל? האם מתאים לכם לעבוד בלילה? ובשבת?
מי שלא מוכן לעבוד שעות ארוכות, במשמרות ובשבתות, עדיף שלא ילך ללמוד רפואה, למשל.
קידום
יש מקומות עבודה מאוד היררכיים. מתחילים בתחתית ומתקדמים לעמדת מנהל משמרת, אחראי צוות, ראש אגף וכן הלאה. יש מקומות שההיררכיה בהם היא: בוס – כל השאר. במקומות כאלה פשוט אין לאן להתקדם. אם חשוב לכם להרגיש שאינכם קופאים על השמרים ועושים כל הזמן אותו דבר תתאים לכם יותר חברה גדולה וממודרגת.
לסיכום
אני יודעת שערבבתי פה את תחום הלימודים עם שוק העבודה, שלא ערכתי תחקיר ראוי לשמו, לא הבאתי מרואיינים ולא גיביתי את טענותיי בנתונים מספריים. כמו כן, לא נתתי לאף עורך לערוך אותי ולכן יצא לי פוסט קצת ארוך, שלא כהרגלי. אולי יצאתם מבולבלים, אבל לי בבטן הנושא דווקא נשמע הגיוני כשחשבתי עליו. ד"ש חם לנחום ברנע.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
