החיים זה לא פיקניק

מתיישבת באוטובוס ליד נער. הרגליים שלו מונחות על הכיסא שלפניו. הנעל דורכת על המושב. משמאלו שלט "נא לא להניח רגליים על המושב". אני מתלבטת: להעיר או לא להעיר? מצד אחד, מה זה ענייני ומי מינה אותי לשומרת הסדר? מצד שני, פקעת עצבנית הולכת וגדלה בתוך בטני. אפילו לא מצפים ממנו לחשוב לבד שזה חוסר נימוס לשים ככה רגליים. יש שלט שמתייחס לנושא ואפילו מופיע בו איור שמדגים מה לא לעשות. אבל הוא בשלו.

אחרי כמה דקות אני מעזה: ראית את השלט הזה? אני שואלת בנימה אגבית ומצביעה על "נא לא להניח רגליים על המושב". הוא משתהה כמה שניות ואני חושבת שהוא בטח מתלבט אם לשלוף עליי את הסכין מכיס שמאל או את האולר מכיס ימין. הוא לא אומר מילה ומוריד את הרגליים לרצפה. גם אני לא אומרת כלום וכבר מתחרטת שפתחתי את הפה. בשביל מה זה היה טוב? למה אני צריכה לחנך את כולם? מה זה ענייני בכלל? עכשיו שוררת בינינו שתיקה מתוחה.. כעבור שלוש תחנות הוא יורד.

אחותי אומרת שזה שהוא ציית לי ולא התווכח מוכיח יותר מכל דבר אחר שהוא רואה בי מבוגרת. מישהי שיש לה סמכות להעיר לו על ההתנהגות שלו. אם הייתי בת 20 הוא בטח היה מנפנף אותי. מתי בדיוק נעשיתי מבוגרת שמעירה לאחרים?

מכירים את זה שיש משפט שאתם מתים בסתר לבכם לשלב איכשהו בשיחה אבל זה לא יוצא או שסתם לא נעים לכם? שיקום מי שלא רצה לעשות לנציג מכירות שהתקשר אליו את הקטע שעשו בסיינפלד ולבקש להתקשר אליו מאוחר יותר לביתו. טוב, שבו. הבנתי. בכל מקרה – אני הצלחתי.

זה היה ערב ככל הערבים והטלפון צלצל בעוד שיחת שיווק מעצבנת. הפעם היה על הקו נציג של קופת חולים מאוחדת. בדרך כלל בשיחות מעין אלה
אני מורידה את הנציג מהקו תוך 15 שניות ואומרת שאני לא מעוניינת, לפעמים  עוד לפני שהוא הספיק לשטוח את ההצעה שלו. אלא שהפעם נפלתי
על נציג חלקלק במיוחד שפשוט התחיל לדבר ולא נתן לי הזדמנות לנפנף אותו. וזה מה שהוא אמר: יש לך ביטוח מאוחדת עדיף. הביטוח הזה כבר 15 שנה לא מתעדכן ולא נוספים לו שירותים. לעומתו, יש ביטוח מאוחדת שיא, שמציע כיסוי הרבה יותר נרחב ומתעדכן כל הזמן (או לפחות עד שימציאו את מאוחדת פלטינה שהוא-הוא יציע טיפולים חדשים ויתעדכן, בעודו משאיר את מאוחדת שיא לאכול אבק [1]). הקופה רוצה להעביר את כולם לביטוח שיא, ולכן יש עכשיו מבצע! הנחה בדמי החבר. רק 35 שקלים לחודש (שמתווספים לכמעט מאה שקל בחודש שאני משלמת כבר מי יודע כמה שנים).
ואת ההנחה הזו, לחשש הנציג בקול מפתה, תקבלי עד גיל 40!

זה המקום לעשות הפסקה מתודית ולספר שזו אינה הפעם הראשונה שמנסים לשדל אותי לעבור תוכנית. ישבתי בעבר ובדקתי מה נותן לי כל מסלול וגיליתי שב"עדיף" ישנם כל הדברים הבסיסיים: מטיפולים בבתי חולים פרטיים, דרך בדיקות גנטיות, טיפולי פריון ובדיקות לגילוי מומים בעובר ועד שירותי אחות פרטית, טיפולי לייזר לטיפול בקוצר ראייה וייעוץ פסיכולוגי ותזונתי. מה נותן ביטוח שיא? ביקור רופא בבית, טיפול בטחורים, בבעיות נחירה,
השתלות שיניים, טיפול בהרטבת לילה, ריפוי באמנות, רכיבה טיפולית, אבחון הפרעות קשב וריכוז, לקיחת דם מחבל הטבור, ניתוח קיסרי (לא הבנתי
את זה. יולדת בלי ביטוח מתאים שצריכה ללדת בקיסרי צריכה לשלם על זה?) וכל מיני תרופות שלא כלולות בסל. התרשמתי שבמסלול שיא מקבלים
או דברים שהם מותרות (כמו ביקור רופא בבית. הרופא שלי נמצא במרחק 3 דקות הליכה מביתי) או דברים שאני לא צריכה (טיפול בהרטבות לילה, אבחון להפרעת ריכוז וקשב) או דברים שאין לי כוונה להשתמש בהם (טיפולי שיניים אני עושה רק פרטי אחרי שנאלצתי לחזור על כל טיפולי השורש שרופאי המאוחדת עשו לי) ולכן לא הצטרפתי למסלול הזה.

ועכשיו נחזור לנציג שמנסה לפתות אותי בהנחה, שאיהנה ממנה עד גיל 40. "אתה יודע," אמרתי לו. "אני כבר לא בת 20. גיל 40 לא כזה רחוק ממני, אני יכולה לדמיין אותו, וההנחה שלך לא עושה עליי רושם. ובכלל, מה יהיה אחרי גיל 40? כמה אצטרך לשלם אז?" הנציג מיהר להבטיח: "אולי יהיה אפשר לסדר הנחה גם אחר כך". הו, הנה מגיעה ההזדמנות להגיד את המשפט שלי: "אולי זה לא טוב מספיק," נזפתי בו. "תצטרך להתאמץ יותר". באמת. כל ילד יודע שלהבטחות בעל-פה של נציגי מכירות אין שום משמעות. רק מה שכתוב וחתום קובע. אחרי זה הנציג עבר להפחיד אותי
בתסריטים נוראיים ולפיהם אזדקק להשתלה בחו"ל והכיסוי שלי לא יממן את זה, אבל אני סירבתי להיכנע. לדעתי, סביר יותר שאיהרג בתאונת דרכים
או אמות מסרטן נפוץ מאשר ממשהו שרק ניתוח השתלה בחו"ל יוכל לרפא. "אז להעביר אותך מסלול?" זעם הטלפוני. "לא," התעקשתי. והוא ניתק
בלי לומר שלום.

אחרי השיחה נכנסתי לאתר ובדקתי את התעריפים. לא תאמינו, אבל המחיר שרשום באתר הוא בדיוק המחיר שהוא הציע לי אחרי "הנחה",
והוא תקף עד גיל 40. אז ניחא לקבל מבצע מעפן, אבל לגלות שבכלל אין שום מבצע? שאת המחיר "המיוחד" שהוא מציע לי כל אחד יכול לקבל?
לפחות יצא לי להגיד Not good enough! 

רואים את הבלון האדום שליד השם שלי? אם לא, הגעתם אחרי 9 בנובמבר. אז הנה, צילמתי אותו במיוחד בשבילכם, מאחרים יקרים. כן, היום היה לי יום הולדת. אני לא יכולה לספר לכם בת כמה אני, אבל אני יכולה לומר שהשנה המספר הזה גדול ב-1 ממה שהיה בשנה שעברה, ובעיקרון זו הבעיה שלי עם ימי הולדת. עד שאני מתרגלת לגיל שלי כבר עוברת שנה והמספר גדל.

ילדים אוהבים מאוד ימי הולדת. אני מניחה שזה קשור לתשומת הלב שעוטפת אותם ולמתנות שהם מקבלים. שמחתם לא מפליאה אותי. כן מפליא אותי להיתקל באנשים מבוגרים שחוגגים את האירוע ברוב פאר, כולל לקיחת יום חופש מהעבודה וקיום אירוע רב משתתפים. אני עצמי אף פעם לא ראיתי ביום הזה סיבה למסיבה מפני שהוא לא מציין שום הישג שהשגתי. אם כבר, אמי צריכה לחגוג את היום הזה שבו הפכה לאם ונפטרה מהמטען העודף והבועט. אבל מה כבר עשיתי אני? הגחתי בעל כורחי ממנהרת הכותל לאוויר העולם? יצאתי מחושך הרחם לאור הניאון? את זה צריך לחגוג עד היום?

דווקא ביום ההולדת שלי עוטפת אותי תוגה קלה ואת ראשי ממלאים הרהורים מורבידיים. דווקא ציון האירוע שבו הצטרפתי למין האנושי מעורר בי מחשבות נוגות על היום שבו אעזוב אותו. כל יום הולדת הוא בעיניי עוד שלב בדרך אל הסוף. אני תוהה אם עדיין אזכה להכפיל את גילי. אני תוהה איך איראה כאישה זקנה. אני תוהה איך ארגיש להיות כל כך מבוגרת. אני תוהה אם אזכור איך חשבתי בגיל 30 פלוס שאני כבר נורא מבוגרת ואם אצחק אז לסכלותי.

כשהייתי צעירה הזמן לא זז. כולם סביבי אמרו לי שהחיים קצרים ואיך הזמן טס, אבל אני לא הרגשתי ככה. כשישבתי בכיתה והשתעממתי, 45 הדקות של השיעור נדמו לי כמו נצח. כשהייתי בכיתה ט' וחשבתי שיש לי עוד שלוש שנים עד שאסיים ללמוד זה נראה לי אינסופי. כשהתגייסתי השנתיים נראו לי משהו שלעולם לא ייגמר. כשרצתי בטירונות עם עוזי מקולל שאפילו לא ירה והתנשפתי מרוב מאמץ חשבתי שזהו, הגעתי לגיהינום ומעכשיו ככה זה יהיה כל הזמן. דקלמתי עם כולם ש"עוד לא נולד האיש שיעצור את הזמן", אבל לא באמת האמנתי בזה. היום אני מתחילה לראות כמה זה נכון. היום הימים טסים לי, השבועות רצים, החודשים חולפים בזה אחר זה והנה עוד שנה עברה ועוד שנה עברה. רק אתמול חגגנו את שנת 2000 וחששנו מפני באג המילניום וכבר נגמר עשור שלם.

אמרתי לכם שאני נהיית מורבידית ומהורהרת ביום ההולדת שלי, לא?

לפני כמה חודשים סיפרה לי חברה שהיא התחילה לצאת עם מישהו ששמו אוריאל, שהכירה באתר היכרויות. בטלפון הייתה להם כימיה נהדרת והוא נשמע נורא מעניין. אחרי הפגישה הראשונה היא התלהבה פחות כי אמרה שמבחינת המראה הוא לא ממש עושה לה את זה, אבל נתנה לזה עוד צ'אנס. הוא נראה מעוניין בה למדי ובהדרגה זה התחיל לזוז. הוא מצא חן בעיניה, היו להם שיחות ארוכות ונהדרות, היא התרשמה מאוד מהידענות שלו ומיכולתו לדבר על כל נושא, ובאחד הלילות הוא אפילו נשאר אצלה לישון.

כעבור מעט מאוד זמן, כמה ימים, התחילה הדעיכה. הוא נראה פחות מעוניין בה. הם קבעו להיפגש והוא לא התקשר. כשהיא התקשרה הוא לא ענה. אחר כך הוא אמר שהנייד שלו התקלקל. בסופו של דבר זה נגמר בכך שהיא אמרה שיותר היא לא מתקשרת אליו כדי לקבוע, הוא מצדו לא התקשר אליה, אבל לעומת זאת המשיך להיכנס לאתר ההיכרויות. זה נגמר בלי שום שיחה או הסבר או תירוץ. הבנאדם פשוט נעלם מחייה. נגוז. התפוגג. 
לכאורה זה סיפור רגיל שיש כמוהו עשרות, והנה מגיעה התפנית.

חודשים מספר אחרי הפרשה, כשהברנש כבר נשכח מלב, קיבלה חברתי מייל: "שלום. השנה יצאת עם בחור ושמו אוריאל. למעשה זהו הנוכל ירון ברודרסון. הוא נעצר לפני שבוע, ועכשיו נשים רבות מתלוננות נגדו. התחקיר המלא נמצא כאן". היא שלחה לי את המייל ואני לחצתי בידיים רועדות
על הקישור לתחקיר. בין כל התמונות שלו זיהיתי את זו שהיא שלחה לי כדי שאראה עם מי היא יוצאת והלב שלי צנח כשזיהיתי אותו.

מדובר ברב-נוכל רב-פרצופי ורב-פעלים שמוליך שולל אנשים כבר שנים. מצד אחד הוא מרמה מתרגמים וחברות תרגום בכך שהוא נותן חומרים לתרגום ואז נעלם בלי לשלם. מצד שני הוא צד נשים בנות 30+ באתרי היכרויות. הוא מציג את עצמו בזהות בדויה ומשקר בקשר לשמו, גילו, השכלתו ועיסוקו, מספר להן שקרים, מכניס אותן למיטה ולפעמים גם לוקח מהן כסף. קשה מאוד להיזהר ממנו כי הוא מחליף זהויות, כתובות, כתובות מייל וטלפונים כמו זיקית.

הוא כבר ידוע בשמות אוריאל ברוסמן, אוריאל ברוורמן, אוריאל באום, אוריאל ברמן, אוריאל באואר, אוריאל בר, אוריאל ברדי, אוריאל ליבר, אורי ברודי, אורי באך, אורי באר, אורי ברנט, אורי ברנד, אורי ברוד, ירון ברוד, ירון ברודי, יהונתן ברוד, יהונתן ברודן, יהונתן ברנד, יהונתן ברנט, דניאל מילר, ערן גוט, רון ברודרסון, ירון ברודרסון, ירון ברודרזון. מה ימנע ממנו מחר לקרוא לעצמו בשם חדש מאצווה חדשה, שאי אפשר למצוא בגוגל, ולהמשיך במעלליו?

כתבתי את הפוסט הזה כדי להזהיר מפני הנוכל הזה ולפרסם אותו כדי שהפנים שלו יהיו מוכרות ככל האפשר ושבחורות נוספות לא ייפלו בפח.
בפורומים של מתרגמים הוא כבר מוכר וידוע לשמצה ויש אזהרות לגביו. כרגע הוא נתון במעצר.
אם מישהי מזהה שזה קרה גם לה, זה הזמן לגשת למשטרה ולהגיש נגדו תלונה.

עריכה: 23.5.2010
ב-22.5.2010 ירון הנ"ל התאבד בתלייה בחדר המלון שלו. אולי אכזרי לומר את זה, אבל סוף גנב לתלייה.