החיים זה לא פיקניק

מתברר שאתמול לא היה רק יום השוויון (לא שוויון כלכלי או שוויון הזדמנויות או שוויון בין המינים אלא היום שבו היממה מתחלקת שווה בשווה בין שעות האור לשעות החשכה. במילים אחרות: הסתיו הגיע רשמית) אלא גם היום שבו מלאה שנה לבחירתה של שלי יחימוביץ' ליו"ר מפלגת העבודה. לפי ההספק שלה בראיונות בתקשורת, בביקורת על נתניהו, בשילוש מספר המנדטים שמנבאים לעבודה בסקרים ובכך שהספיקה להתמנות ולאבד את המינוי של יו"ר האופוזיציה הייתי משוכנעת שעברו לפחות שנתיים וחצי.

לרגל האירוע התארחה יחימוביץ' ב"אולפן שישי" והתראיינה אצל דני קושמרו. הראיון לא מעניין במיוחד. קושמרו קופץ מנושא לנושא: התקרית בסיני, הבחירות הקרובות, התקציב, הגירעון, כשבאמצע התשובה של יחימוביץ' הוא קוטע אותה ושואל על שלום עם הפלסטינים. הוא אף מגדיל לעשות ותוהה, כאילו לא שהה בכדור הארץ בשנה האחרונה, מאיפה שלי מציעה להביא כסף לכיסוי הגירעון. מהמעמד הבינוני? אבל בדקה השביעית הוא נותן את רשות הדיבור לנחמיה שטסלר, ושם הדברים מתחילים להסתחרר.

שטרסלר, קפיטליסט ניאו-ליברלי, מתעב את יחימוביץ' הסוציאל דמוקרטית. אני לא מוכנה להתחייב, אבל די משוכנעת שיש לו בבית בובת וודו קטנה ומחוררת בדמותה. בכל פעם שיחימוביץ' מתראיינת, הוא חושק שפתיים בזעם ודוקר את הבובה בלי רחמים. ואז הולך וכותב מאמר מערכת משמיץ שעיקרו ששלי יחימוביץ' פופוליסטית ודואגת רק לוועדי העובדים. יושב אפוא שטרסלר זחוח באולפן ומיידה ביחימוביץ' אבנים ארסיות. שלי בעד החרדים, בעד המתנחלים, נגד הורדת מחירי הקוטג', נגד עוף בשקל. כנראה לדבר בסיסמאות ובצמדי מילים זה לא פופוליזם, לשיטתו של שטרסלר. גם לא לקחת שברי אמיתות, להוציא מההקשר, לערבב ולהגיש חם. יחימוביץ' מצליחה לשמור על איפוק מרשים ונותנת לשטרסלר לסיים את הטיעונים בלי להתפרץ לדבריו, אבל כשהיא מקבלת את רשות הדיבור היא פותחת בלי להתבלבל בבליץ, ומיד נהיה שמח ואנרגטי באולפן. הייתי מוותרת על ההתייחסות למשכורת של שטרסלר. היא לא רלוונטית. אבל חוץ מזה - מלכה.

הקרב המילולי בין השניים הזכיר לי היאבקות בוץ או קרב אגרוף, ומיהרתי לגייס את הפוטושופ לטובת העניין.

לא מזמן שמעתי על סדרה שנקראת "גרים" ומשלבת מתח עם על טבעי מעולם האגדות. סקרנותי התעוררה, וניגשתי לאתר הסיקורים הקרוב למקום מגוריי כדי לקרוא עליה יותר. זה מה שכתוב עליה בעמוד הראשי:

אלוהים אדירים! חשבתי בלב הולם. הוא רק התחיל לעבוד כבלש וכבר מת? עכשיו הרוח שלו בטח מסתובבת בערבות אורגון, מחפשת נקמה, חוברת לבלש שמחליף אותו ועוזרת לו לפענח פשעים. שווה! נכנסתי לתוך הסיקור עצמו וקראתי בהרחבה:

מאכזב משהו, לא?

ההפסד הראשון השבוע נרשם לחובת המדינה במשא ומתן מול עובדי הרכבת. אחרי שנתיים של סכסוך מתוקשר, עשרות שביתות, השבתות, עיצומים, איחורים יזומים ותקלות מתוכננות, אחרי ששר התחבורה הכריז בכוחניות שיסגור את הרכבת לשנה ויעשה רפורמה מהשורש, אחרי שסגר עסקה עם חברה חיצונית והעביר אליה את התחזוקה לקרונות החדשים – אחרי כל זה נגמר הכול במהירות הבזק בהתקפלות מפוארת. העובדים מקבלים תוספת שכר שכל עובדי הקבלן והמגזר הפרטי שאינו היי-טק יכולים רק לחלום עליה, מענק שערורייתי בגובהו, וכל הקרונות החדשים נשארים באחריותם כאילו לא הוכרז על הסכם חתום עם לומברדיה. העובדים בתמורה התחייבו לא לשבות 3.5 שנים, מה שאומר שבעוד 3 שנים לכל המאוחר יתחיל המאבק הזה מהתחלה, וכולנו כבר יודעים איך הוא ייגמר: בעוד העלאה ועוד מענק. לא לפני שהנוסעים יאכלו מרורים. בכל זאת אנחנו לפני פסח. הכוחניות והבריונות ניצחו וכולנו הפסדנו.

ההפסד השלישי הוא של ציפי לבני. בניגוד לפריימריז בעבודה, שהסתיימו בפער מתון, תוצאה של 61 אחוז מול 37 אומרת לציפי: לכי הביתה. סיימת. נמנמת כיושבת ראש האופוזיציה ושילמת על זה.

ועל האם מרחובות שאיבדה את בעלה וחמשת ילדיה ברגע פשוט אין מה לכתוב. בלתי נתפס.

אני לא מצליחה להבין למה דחו את שעת השידור של האח הגדול ביום שלישי מתשע לתשע וחצי. קראתי שזה בגלל תכנים שאינם ראויים לעיניהם של ילדים, אבל אם כך, למה ביום ראשון התוכנית עדיין משודרת בתשע? בכל מקרה, דומה כי המרוויחה הגדולה מהמהלך היא התוכנית "עובדה", שזכתה אתמול ל-31.6 אחוז רייטינג. שלא כהרגלי גם אני הייתי אתמול אחוזת צפייה בעובדה בגלל הפרומואים שהבטיחו חשיפה לאופן שבו הכנסת שלנו מתנהלת.

אז למקרה שגם אתם כמוני, לא ידעתם, מתברר שלא כל הצעות החוק הן פרי מחשבה ותכנון של הח"כים. קורה לפעמים שלחברה מסחרית יש אינטרס שיעבור חוק כלשהו, כי הדבר יקדם את האינטרסים הכלכליים שלה. לשם כך היא שוכרת לוביסט, והלוביסט יוצר קשר עם חברי כנסת רלוונטיים ומשכנע אותם לתמוך בהצעת חוק כלשהי. חברי הכנסת אפילו לא תמיד יודעים מי מושך בחוטים של הלוביסט ומאיזו סיבה. הם בטוחים שזה היה הרעיון שלהם בכלל ושהם עשו שירות לציבור. התוצאה היא שהחוק עובר, הלוביסט מקבל תשלום מכובד על מאמציו, החברה המסחרית מרוויחה, וכולנו ממשיכים לחיות במטריקס.

תחקירנית של עובדה נרשמה לבית ספר ללוביסטים וצילמה את השיעורים שקיבלה. הוצגו בתוכנית שלוש דוגמאות: חוק האפודים הזוהרים, החיסון נגד סרטן צוואר הרחם ומרכז המידע והמחקר של הכנסת. כך למדתי שהחובה שבכל רכב יהיה אפוד זוהר לא נולדה מתוך דאגה לחיי אדם אלא כי חברה שמייצרת את האפודים האלה נתקעה עם מלאי גדול שרצתה להיפטר ממנו. היא שכרה את משרד הלוביסטים האמור ושם הגו את הרעיון המופלא לחייב בחוק את כל הנהגים לקנות אפוד זוהר, וכך ליצור ביקוש למוצר. כמובן שעל הדרך דאגו להכניס סעיף של תקנים ככה שרק האפוד של החברה האמורה יוכל להיקנות, ולא של חברות אחרות.

העיקרון דומה במקרה של החיסון נגד סרטן צוואר הרחם. המטרה של פעולת הלוביסטים הייתה, במילותיו של המרצה השחצן בקורס, "שמה שיותר בנות היסטריות ילכו לקבל את החיסון". הסיפור של מרכז המידע והמחקר של הכנסת כל כך סבוך שלא לגמרי הבנתי מה עושים שם. מי שרוצה יכול לצפות בעצמו בכתבה.

"עובדה" שודרה בלי פרסומות וכך צפיתי בכל זה בעיניים קרועות לרווחה. מרוב הלם אפילו לא התרגזתי. עכשיו טוענים הלוביסטים שהדבר לא משקף את פעולתם המקצועית של כל הלוביסטים אלא מדובר במיעוט שנוהג כך. אולי הם צודקים. אולי באמת הטייקונים שמשלמים להם רק רוצים להיטיב עם עמישראל ולעשות איתו חסד. את הקול שלי ואת האמון שלי, על כל פנים, הם איבדו.