Black Diamond||פרק שלישי
שיר לפרק- http://rapidshare.com/files/120932703/A070000125956411.wma.html
הלכתי ברחובות, מנסה לחשוב על מה שאני הולכת להגיד לה, מה אני הולכת לעשות נעצרתי ליד הבית, דמעות עמדו בעיניי נזכרתי בכול אותם ימים שבהם הייתי מאושרת, אחרי הכול, חייכתי מבעד לדמעות, והתקדמתי לעבר הדלת
הדלת נפתחה, אישה זקנה יצאה מהבית, רצתי אליה וחיבקתי אותה,
"האנה..."
לחשה, מוכת הלם, ראיתי גם בעיניה דמעות, אך אלו היו דמעות מסוג אחר, דמעות של חרטה,
"איפה היא?"
לחשתי, היא הרחיקה אותי ממנה והביטה בי בקור,
"אצל מישהו שידע לטפל בה, מישהו שלא ינטוש אותה"
'אמא... אני לא רוצה לעזוב....'
'היית צריכה לחשוב על זה קודם'
'איפה היא? מה עשית איתה?'
'עשיתי את מה שהייתי חייבת לעשות, הצלתי אותך, ואותה'
היא נכנסה למכונית, היא ראתה את מקס רץ אחריה, אך היא לא רצתה לעצור, היא לא רצתה לראות אותו אחרי מה שהוא עשה.
"אבל לא נטשתי אותה... לא רציתי..."
"תסתלקי, תסתלקי ואל תחזרי"
היא נעלמה כפי שהופיעה, משאירה אותי לבד, לאחר שמונה שנים בהן לא ראתה אותי, היא עזבה כאילו לא הייתי קיימת עוד, התיישבתי על האדמה, נותנת לדמעות להציף את עיניי
'אני הבת שלה... היא אמורה לתמוך בי... היא צריכה להקשיב לי....'
חשבתי באכזבה, יכולתי לראות אותה מבעד לקיר, נשענת עליו ובוכה בשקט, היא תמיד הייתה עושה זאת, ותמיד הייתה
לבד.
היא קמה לבסוף, והתבוננה בפעם האחרונה בבית אימה, והלכה משם, עיניה עדיין דומעות, ומה שעדיין נשאר מליבה,
נשאר מאחורה.
'מה היא עושה כאן?'
הוא הסתובב בחדרו כשעה, לא מצליח להירגע, לילה שלם הוא לא ישן, חושב עליה,
היא השתנתה, גישתה, המראה שלה, צורת הדיבור שלה, הכול נהיה יותר בוגר, יותר נשי,
יותר מרוחק
'אני חייב להפסיק לחשוב עליה, לא.. אני חייב לדבר איתה! זהו! לדבר איתה...'
הוא חייך לעצמו,
'האנה... אבל איפה היא גרה?'
חיוכו נמוג, הוא התיישב על הרצפה בייאוש, שוב אינו יודע מה לעשות,
'ג 'סיקה'
הוא חייך והתקדם לעבר הדלת,
'היא לא תתנגד עם אני אחטט קצת בחפצים שלה... זה למטרה טובה...'
אמר לעצמו כשנכנס לחדרה של שותפתו לדירה, הוא החל לחטט במגירות, מוציא הכול, ומתבונן בעיון בכול דבר שאינו
רגיל לראות, לבסוף הוא מצא את מה שחיפש,
'את כ"כ שקופה...'
הוא העתיק את הכתובת והלך משם במהירות.
"איפה אמא שלי?"
לחשה הילדה, היא ראתה את הציפייה בעיניה
"היא הלכה"
"אבל הבטחת... שביום הולדת שלי היא תחזור... "
בכתה הילדה, שמונה ימי הולדת חלפו, והיא ייחלה לראות את אימה, אפילו בתמונה,
אך לדעת איך היא נראית, לדמיין את פניה, לחוש במגעה, לשמוע את קולה
"היא תחזור בשנה הבאה"
"את שקרנית!! את תמיד משקרת!!"
"מלאני, תשמרי על פיך!"
"לא רוצה! אני רוצה את אמא שלי! אני רוצה את אבא שלי! אני רוצה אותם! לא אותך!!"
התיישבתי על הספסל, חושבת על הדבר הבא שהעשה, רציתי לראות אותה,
היא אמורה להיות בת שמונה
"סליחה?"
"כן?"
הרמתי את מבטי, וחייכתי אל הילדה שהייתה מולי
"אולי במקרה... את אמא שלי?"
הפרק השלישי, לקח לי זמן לכתוב, ושיניתי את העלילה בצורה דראסטית
מקווה שזה לא פגע,
וגם אם כן, אני אוהבת את זה ככה
ומי שכבר מדמיין את הסוף, מוזמן להישאר עם הפנטזיות שלו, כי הסוף הוא לא כמו שכולם מדמיינים XD
תגיבו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת, בסודיות מוחלטת.