לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפור בהמשכים- אין שם


אני אכתוב פה כמה סיפורים, שאחד ייגמר אני אתחיל אחד חדש. קריאה מהנה P:

Avatarכינוי:  Anonimus :)





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2008

השינוי מתחיל בך - פרק 4 (:


אוקיי אז אני יודעת שלקח לי הרבה זמן לפרסם את הפרק הזה ואני ממש מצטערת.

זה פשוט שאתמול כול היום לא הייתי בבית ובכלל  בחופש אני לא מספיקה כול כך להיות בבית. גם כשאני בבית אני מנצלת את זה כדי להשלים קצת הכנת שיעורים, כי לא מתחשק לי להתקע בדקה ה-90 עם כול השיעורים והעבודות שלי.

אז מצטערת, וגם על החפירה הזאת אני מצטערת חח .

בקיצור-

 

פרק 4 (:

אחרי כמה דקות ששכבתי בחדרי, מסתכלת על התקרה, נזרקה אליי אבן מהחלון. היה מחובר אליה פתק...

על הפתק היה כתוב :

"גדלת יפה. תתכוני לקום גם הבוקר ללא בגדים.

אם תספרי על הפתק הזה למישהו אני אהרוג אותך ואותו.

ממני אבא שון"

קראתי את הפתק שוב ושוב ולא יכולתי להאמין. מה אני עושה ? לספר למישהו אני לא ממש יכולה, אבל אני גם לא רוצה לתת לו לגעת בי שוב.

אחרי כמה דקות של הלם קרב החלטתי שאני אבקש מנורה לישון איתה ועם ריק במיטה.

אני יודעת שזה מוזר, בסה"כ אני בקושי מכירה אותם אבל אני לא מוכנה לסכן את החיים שלהם או שלי, וגם לא את הגוף שלי.

הלכתי ובקשתי מנורה לישון איתה במיטה.

נורה:"אני נורא מצטערת חמודה, אני וריק נוסעים הערב. סליחה שלא ספרנו לך פשוט יש לריק ישיבת עסקים חשובה. אנחנו בקשנו ממלווינה שתשמור עלייך. את יכולה לישון איתה אם את נורא פוחדת חמודה."

מר:"לא זה בסדר. אני אנסה להרדם בחדר."

כעסתי. אתם לא מבינים כמה שכעסתי ! איך הם יכולים להשאיר אותי לבד בבית ? טוב ברור שאני אהיה עם מלווינה אבל עדיין, מלווינה היא לא אמא שלי-הם ההורים שלי !

הלכתי לחדר וישבתי על המיטה מפוחדת. לא רציתי לעצום אפילו עין אחת ולראות את שון מוריד לי את הבגדים ונוגע בי שוב.

תמיד כשאני לא מצליחה להרדם, אני מתחילה לחשוב על דברים.

חשבתי קצת על נורה וריק, הבנתי משהו. הם לא אנשים רעים בכלל. הם לא יכולים להתייחס רק לילדה קטנה ומפונקת, כי הם אימצו אותה. יש להם גם חיים אחרים.

נכון שהייתי רוצה שהם ישארו רק הלילה, אבל הם לא ידעו על המכתב. ועם מלווינה לא יכולתי לישון, למלווינה הוא בטוח היה עושה משהו.

אני מקווה שזה יעבור מהר.

נרדמתי. ישנתי חזק. חלמתי על שון. זה היה החלום הכי מפחיד בחיים שלי.

בחלום, שון בא אליי לחדר, אבל לא לחדר בבית של נורה וריק. אלא לחדר הישן שלי, כשעוד גרתי אצלו.

ועוד משהו מוזר היה בחלום הזה, אני לא ראיתי את עצמי בת 4 או 5. גם לא 10. ראיתי את עצמי בת 16. חלמתי שהוא כול יום היה בא ונוגע בי, גם כשהיתי בת 16.

הוא התקרב אליי והתחיל להוריד את הבגדים שלו. אני ישבתי על המיטה ובכיתי.

הוא התקרב והתקרב.. ואז צרח והתעוררתי.

התעוררתי עם בגדים, וכבר היה בוקר. זה היה מוזר.

ירדתי למטבח, לבדוק אם מלווינה שם. קיוויתי שהוא לא התקרב אליה.

הגעתי למטבח וראיתי את נורה וריק יושבים על הספה ומדברים עם מבט של עצב.

כשראו שבאתי, החליפו את נושא השיחה. ידעתי שמשהו קרה. ידעתי שזה קשור לשון...


כן אני יודעת שהפרק יצא ממש קצר, אין לי זמן פשוט לכתוב משהו יותר ארוך ואתם מחכים כבר הרבה.

כפיצוי על זה, אני מקווה שאני אוכל לכתוב את פרק 5 עוד היום והוא יהיה ארוך.

מי שרוצה להיות בקבועים, שיכתוב לי בתגובות.

אם אתם נכנסים וקוראים, בקשה תגיבו. זה כיף לראות תגובות שאתם אוהבים את הסיפור וגם תגובות בונות עוזרות.

אבל זה ממש מבאס כשנכנסים ולא מגיבים כי זה נראה שלא אכפת לכם.

טוב מקווה שאהבתם =]

נכתב על ידי Anonimus :) , 21/4/2008 12:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnonimus :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anonimus :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)