סיפור בהמשכים- אין שם

פרק 5 (:

הגעתי למטבח וראיתי את נורה וריק יושבים על הספה ומדברים עם מבט של עצב.

כשראו שבאתי, החליפו את נושא השיחה. ידעתי שמשהו קרה. ידעתי שזה קשור לשון...

התקדמתי לכיוונם. נורה רצה אליי וחבקה אותי ואחריה גם ריק הצטרף.

מר: "מה קרה ? למה אתם בבית ? לא אמרת שיש לכם ישיבת עסקים חשובה? "אמרתי בכעס.

נורה: "מריאנה, בבקשה אל תכעסי עלינו. אנחנו לא ידענו.." וריק המשיך אותה: "הוא איש רע, מקומו בכלא. ושם הוא נמצא."

מר: "מה זאת אומרת שם הוא נמצא? אני לא מבינה.."

ריק: "לפני שיצאנו מהבית, רצינו לבוא ולהגיד לך לילה טוב. את כבר ישנת אז נורה נשקה לך ויצאה ואחריה גם אני. אבל

לפני שיצאתי, ראיתי אבן על הרצפה, וקראתי את הפתק ששון שלח לך. התקשרתי במהרה למשטרה והם מצאו אותו בחצר

של הבית, מתחת לחלון של החדר שלך. הם תפסו אותו והוא נמצא בכלא עכשיו. הוא לא יתעסק לא איתך ולא עם ילדים

אחרים יותר. את יכולה להיות שקטה."

מר: "ולמה לא הלכת לישיבה שלך אחר כך?" הסתקרנתי.

ריק ונורה שתקו ולא אמרו דבר. ושוב ראיתי שיש משהו מוזר.

נורה התקדמה לכיוון המטבח וריק ראה טלוויזיה. שניהם לא רצו לענות לי.

רצתי לחדר שלי והסתגרתי שם. לא ידעתי מה לעשות, אני רוצה לדעת מה קורה פה ! אם אני בסכנה אני רוצה לדעת את זה.

אחרי כמה דקות מלווינה נכנסה והביאה לי את ארוחת הבוקר, לא היה לי תאבון.

הדלקתי טלויזיה ונחתי קצת, נרדמתי מול הטלויזיה. אפילו לחלום לא הצלחתי.

נורה באה והדליקה את האור בחדר, כשראתה שאני ישנה באה והעירה אותי בעדינות.

נורה: "מר, חמודה. כבר ערב. קומי"

מר: "אל תקראי לי מר, קוראים לי מריאנה. ואני לא רוצה לקום תעזבי אותי כבר בשקט !"

נורה: "אני יכולה בבקשה להבין למה את כועסת עלינו? מה עשינו לך?"

מר: "למה אתם לא מספרים לי מה קורה? למה נשארתם בבית כול הלילה אם תפסו את שון והכניסו אותו לכלא ?"

הטלויזיה עוד הייתה דלוקה. היו חדשות.

הקריין בחדשות: "היום בשעות בוקר מוקדמות נתפס איש ששמו אינו ידוע. לפי המקורות שלנו הוא היה צריך להכנס לכלא,

בעקבות מקרי אונס רבים שבצע בילדה קטינה, אך ברגע האחרון הוא ברח. מקום המצאו אינו ידוע ועדיין אין לנו תמונה שלו."

התחלתי לבכות. ידעתי שזה שון וידעתי שנורה וריק ידעו שהוא ברח. כעסתי עליהם יותר מתמיד.

נורה גם היא בכתה וחבקה אותי, הדפתי אותה ואמרתי לה ללכת. היא הלכה בבכי וירדה לראות טלויזיה עם ריק.

היא אמרה לריק שהטלויזיה בחדר שלי הייתה דלוקה, ומכיוון שגם הוא בדיוק צפה בטלויזיה הוא הבין מה קרה.

הוא בא אליי לחדר והיה נעול. הוא ביקש ממני לפתוח. צעקתי עליו שיעזוב אותי בשקט.

ריק: "מריאנה את לא מבינה? שון יכול לבוא אלייך לחדר דרך החלון בכול שניה, לא רצינו לספר לך שהוא ברח כי..."

קטעתי אותו ופתחתי את הדלת בפנים שלו: "כי מה ? כי חשבתם שאני אהיה יותר רגועה? טוב אז נחש מה? אני עכשיו פחות רגועה מתמיד כשאני יודעת שבכול שניה הוא יכול לבוא אליי שוב !"

ריק: " אני יודע, אבל המשטרה אמרו שהם בחיפושים אחריו. את יכולה לספר לי את כול הסיפור עליו בבקשה?"

התחלתי לבכות ולא ספרתי לו. שוב נעלתי לו את הדלת בפנים.

ושוב נזרקה אליי אבן מהחלון, זה היה שון:

"אז אי אפשר לסמוך עלייך? בקשתי שלא תספרי. עכשיו אני נכנס לבית שלך והורג את שני ההורים המקסימים שלך.

ואז, אז את תחזרי למקום שממנו באת, יתומה מטונפת !"

רצתי מהר למטה וראיתי את ההורים שלי קשורים והוא מחזיק אקדח, מכוון פעם לנורה ופעם לריק.