רו-Be.סיפור בהמשכים

שלוום :]
וחג שמח!  (אני משתעממת..)
אני יודעת שזה בלוג חדש,ואני לא רוצה להתלונן,אבל אתם כמעט ולא נכנסים/מגיבים!
בפוסט הקודם היו כולה 2 תגובות (לא כולל את שלי) !
אני לא רוצה לכתוב הרבה פרקים,ככה שכשיהיו קוראים חדשים,הם ייצטרכו להתחיל לקרוא הכל מהתחלה..הרבה גם מפסיקים באמצע..
בואו נתחיל את הפרק.. :

"אם..ליעל יש מישהו..אתה שואל?..." בלעתי את רוקי.

"כן" הוא השיב והסמיק מעט.
"ל..למה?" גמגמתי.
"לא משנה.."
שתקתי לכמה דקות,ואז השבתי:"לא,לא שידוע לי.."
המשכנו ללכת בשקט.הרגשתי שכל עולמי קורס עליי..
-

טוני צעד לאורך השביל,הוא הרגיש איך הוא הופך להיות עייף ועייף יותר בכל צעד.
הוא היה חיוור כמו סיד,היה לו שיער שחור וקצוץ,ועיניים ירוקות.
לפתע הוא צנח ארצה,והתעלף.
"אבא!" רצה אליו נערה ג'ינג'ית בעלת עיניים ירוקות,זהות לשלו.
היא הזעיקה אמבולנס,וכשהגיע,צפתה בו מתרחק ממנה,על אלונקה.
-
כשחזרתי הביתה,לא היה אף אחד בבית.
הנחתי את הילקוט על הרצפה,והתיישבתי על הספה.
פתאום הסתכלתי על השולחן.
התיק של אמא היה מונח עליו,וכל הדברים היו מפוזרים על השולחן.
התחלתי להכניס אותם לתיק,אחד אחד.
כשהכנסתי את הארנק,נפל ממנו דף קטן ומקופל.
הרמתי אותו ופתחתי:
הייתה רשומה שם כתובת של מישהו בשם טוני מקריית שמונה.
"מעניין מי זה.." חשבתי לעצמי,ודחפתי את הפתק לתוך כיס הג'ינס שלי.
-
בלילה היה לי חלום מוזר.
חלמתי על שתי ילדות קטנות וזהות,שבוכות וצורחות.
מסביבן יש חומה של אש,שמאחוריה עומדים אלפי אנשים.
פתאום אני רואה את אמא מתקרבת ומהצד הנגדי איש תשוש ושחרחר.
כל אחד מהם מרים תינוקת אחת,עובר דרך האש,והחומה נעלמת.
פתאום נשמע קול מהדהד,התינוקת שבידיה של אמא מסתכלת לשמיים ושומעת את הדברים:"לכי רובי,לכי ומצאי את החצי שלך.."
"רובי..רובי.." נשמע קול מוכר.
התעוררתי בבהלה,ענבל רכנה מעליי.
"את בסדר? אני חושבת שהיה לך סיוט" אמרה.
הנהנתי.היא הושיטה לי כוס מים.
"תודה" לחשתי,ולא הפסקתי לחשוב על החלום.
-

בבוקר שלמחרת,יעל שבה לכיתה.
היא הייתה נראית מאושרת.שמחתי בשבילה,אבל ידעתי שמבפנים אני עצובה בגלל מה שקרה עם שון.
הייתי די שקטה במשך אותו היום.
כשהגיע הזמן ללכת הביתה,ראיתי את שון מתקרב אליי.
הדמעות התחילו לזרום על לחיי,ורצתי הכי מהר שיכולתי,העיקר לא לראות אותו.
-
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
מה קורה רובי? לא דיברת איתי בכלל היום..
רובי :] אומר/ת:
סתם,לא משנה..

[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
את מדברת איתי,לא עם מטומטמת.
רובי :] אומר/ת:
מה ההבדל? D:
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
O:
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
עכשיו ברצינות,מה קרה?
רובי :] אומר/ת:
זה לא לפה..יש מצב שאת קופצת אליי?
b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
5 דקות אני אצלך.
-

לילי עמדה ליד המיטה של אביה,הדמעות זלגו לה,אחת אחרי השנייה.
כבר שנתיים,שמצבו של טוני מחמיר,ולילי היא זו שצריכה לטפל בו.
כמעט ואין לה חיי חברה,והיא מפסידה הרבה לימודים.אף אחד לא האשים אותה.המורות ידעו מה מצבו של טוני,ולא העירו לה.
היא הייתה עייפה.
היא התיישבה והניחה את ראשה על  השמיכה שכיסתה את טוני.
היא חלמה חלום מוזר שתי ילדות קטנות וזהות,שבוכות וצורחות.
מסביבן יש חומה של אש,שמאחוריה עומדים אלפי אנשים.
פתאום היא רואה אישה מתקרבת ומהצד הנגדי את אביה.
כל אחד מהם מרים תינוקת אחת,עובר דרך האש,והחומה נעלמת.
פתאום נשמע קול מהדהד,התינוקת שבידיו של טוני מסתכלת לשמיים ושומעת את הדברים:"לכי לילי,לכי ומצאי את החצי שלך.."
לילי התעוררה בבהלה.היא התנשמה בכבדות.
"אני חייבת לדעת מי הייתה התינוקת השנייה.." חשבה לעצמה.
-
יעל דפקה על הדלת.
פתחתי לה ונכנסנו לחדר שלי.
סיפרתי לה את כל הסיפור,היא הקשיבה ולא דיברה בכלל.
בסופו של הסיפור היא שתקה.
כנראה לא ידעה מה לומר.
לא האשמתי אותה.
פתאום שמענו נגינה של גיטרה ירדנו למטה וראינו את..

המשך יבוא..

33>

מור

היי ^^ לפני שעה בערך הסתיימו הלימודים והתחילה חופשת פורים (יומיים,בסה"כ..) 
ביום רביעי באנו עם התחפושות לביה"ס: התחפשתי לברבי  זה יצא חמוד :)
אבל מה אני חופרת לכם? תהנו..

ראיתי מישהו גבוהה כזה עם שיער חום עד לכתפיים.. לא ידעתי מי זה ורצתי למטה.
בדרך,במדרגות האחרונות קפצתי ופתאום חטפתי מכה חזקה בראש.. "אוו.." הנחתי את ידי על הראש.
"אני מצטער רובי" ענה לי.
לי הוא השכן שלי,הוא מהכיתה המקבילה.
יש לו שיער חום,ועיניים חומות בצבע דבש,ומשקפיים. הוא לא כ"כ מקובל בשכבה,אבל לא נראה שזה מפריע לו במיוחד,הוא די שקט..
"מצטערת.." לי לא השיב,לרגע הוא בהה בנקודה לא ברורה,ואז הוא יישר את המשקפיים על אפו ואמר:"מצטער,אבל יש לי שיעור פסנתר,אני חייב לרוץ" והוא הלך משם. המשכתי משם,עדיין סופגת את המכה.

ירדתי למטה,וזיהיתי את ה"מישהו",זה היה איתי אח של יעל.

"היי איתי,מה קרה?" שאלתי אותו. "בואי,מהר."

"מה קרה?"
"לפני שעה בערך.." הוא החל לדבר,אני חושבת שראיתי אותו בוכה..
"יעל,הייתה בדרך לאנשהו.." הרגשתי שהיה קשה לו לדבר.
"נו מה קרה,אתה מלחיץ אותי?"
"היא עברה בכביש,ונדרסה." הוא סיים את המשפט.
הבטתי בו בתדהמה. הרגשתי מן גוש ענק בגרון שלי שעומד להשתחרר כל רגע..
"היא בביה"ח עכשיו,אם את רוצה לראות אותה" הוא אמר לי.
"תודה שהודעת לי" אמרתי לו וחיבקתי אותו. הוא הנהן בראשו,והלך.
החלטתי ללכת לבקר אותה עכשיו,בדרך קפצתי לחנות פרחים וקניתי לה זר ענק.
-

דפקתי על דלת החדר. "יבוא" נשמע קול חלש. פתחתי את הדלת.
יעל שכבה במיטה,השיער שלה היה דבוק לפנים,והיד שלה הייתה חבושה.
"היי" היא חייכה אליי חיוך קלוש.
"היי איך את מרגישה?" שאלתי,והנחתי את הזר על השידה הקרובה.
"ככה.."
"איך..איך זה קרה..?" שאלתי.
"הייתי בדרך לבית של הפרוויטים,הזמינו אותי לעשות בייביסיטר על הילה.בקיצור,הלכתי והגעתי למעבר החצייה,היה אור אדום וחיכיתי,וכשהתחלף לירוק,בדקתי שאין אף מכונית שמגיעה,בכל זאת רחוב סואן..לא היה אף אחד,התחלתי לחצות והגיעה מכונית בהירות ו..זהו.."

"והנהג?" שאלתי. "ברח." משכה בכתפיה. "הרופאים אומרים שיחסית למקרים אחרים,יצאתי זול,בערך.." הוסיפה.
דיברתי איתה עוד כמה זמן,ואז הגיעה אמא שלה. "אני צריכה לזוז..תרגישי טוב." אמרתי וחיבקתי אותה. "ביי" היא השיבה לי והלכתי הביתה.
-

למחרת בבוקר,כשנכנסתי לכיתה,הקיפו אותי חבורת בנות שרצו לדעת מה שלום יעל.
סיפרתי להן,ופניתי ללכת למקום שלי.
פתאום ראיתי שבמקום שלי יושב ילד חדש. "אממ..היי?" הוא הביט בי במבט מזלזל. "היי" השבתי לו בכעס "אתה יושב במקום שלי,אכפת לך?"

"לא" הוא חייך אליי חיוך מעצבן.
"תגידי..יש לך חבר?" הוא חייך בערמומיות.

הסמקתי קצת,אני לא רגילה כשאומרים לי דברים כאלה.. "לא." השבתי "ובטח שזה לא יהיה אתה.." חשבתי לעצמי. "אגב אני אלעד"
"יופי לך אלעד.עכשיו אתה מוכן לזוז?!" העליתי  את הטון שלי.

אלעד לא השיב,וקם אל המקום שלידי..המקום של יעל.
"אוווף..עם איזה צרה נתקעתי?!" חשבתי לעצמי. "אהממ..אלעד? זה המקום של חברה שלי,היא בביה"ח,ואני חושבת שהיא תשמח לחזור למקום שלה כשתגיע."
"עד שתגיע.." השיב לי. באותו רגע רציתי להעיף לו סטירה. אח"כ המורה הציגה אותו,והעבירה אותו לשורה הראשונה.
-

בהפסקה,ישבתי במקום שלי. לא היה לי כוח לאף אחד..

"מה קרה רובי?" התיישב שון במושב שלידי.
"כלום.." עניתי לו,והנחתי את הראש שלי על כתפו..לא יודעת מאיפה בא לי האומץ.. בהתחלה,הוא היה מופתע,ואח"כ רק חיבק אותי.
-

בסוף הלימודים הלכתי איתו ביחד הביתה. "תגידי.." הוא שאל אותי "את יודעת אם ליעל יש מישהו?"

זהוו.. פורים שמח! ^^

מור

זה בלוג הסיפורים השני שלי,
אני מקווה שתאהבו ^^

פרק 1

הברשתי את השיער שלי,שוב ושוב על אותו מקום.
ניסיתי להשטיח את השערות שקפצו לי.אוף איזה שיער מעצבן!
"לאפר אותך?" שאלה ענבל אחותי.
הסתכלתי עליה במבט משועשע. "אני? להתאפר? התחרפנת?"
"מצטערת ששאלתי" השיבה בנימה עוקצנית ויצאה.
בסוף פיזרתי אותו.
זה היה ניראה בסדר.אני חושבת.
לפני שיצאתי מהבית הבטתי שוב במראה:השיער הג'ינג'י החלק שלי היה פזור,והעיניים שלי,כמו תמיד נראו יפות,ירוקות כאלה. אני חושבת שזה הדבר היחיד שיפה אצלי.

לבשתי גופייה לבנה עם ציור של מרלין מונרו ,ומכנסי ג'ינס קצרים.
"את י..יפה" אמר אחי הקטן,עומר שהתקרב אליי.
"גם אתה" חייכתי אליו ונגעתי בקצה אפו.
הוא צחק,"ביי אמא" צעקתי והלכתי.

-
בדרך פגשתי את יעל.
היא נראתה מושלמת כמו תמיד:רזה,גבוהה,עיניים חומות כמעט שחורות,ושיער בלונדיני חלק שמגיע טיפה אחרי הכתפיים.
היא לבשה חולצת טריקו כזו ומכנסי גלישה עם פרחים.מדהים איך יש אנשים שמסוגלים להיראות מושלם אפילו אם הם יילבשו שקית זבל.

"היי" היא חיבקה אותי,וחיבקתי אותה בחזרה.
דיברנו קצת בדרך,ובכניסה,בשער ראינו את שון.הוא היה נראה מדהים:עיניים אפורות כאלה,ושיער שחור.
"היי" יעל אמרה לו.
"היי" הוא השיב לה "מה נשמע רובי?" הוא שאל אותי.
הסמקתי. "הכל דבש" חייכתי אליו "אתה?"
"אחלה" הוא השיב והלך לצידי.
יעל קרצה לי,והלכה משם.
"אז.." הוא פתח.
"תקשיבי יש מצב ש.." הוא התחיל, אבל טלי שהגיעה מלווה בליאל קטעה אותו.
"היי שון מותק.מה נשמע? איך עבר עלייך הקיץ?" שאלה ליאל.
"אממ..אחלה" הוא השיב בחוסר אונים.
"אוי נו ליאל,עזבי את הילד!" נזפה בה טלי.לרגע ממש ריחמתי עליה היא נראתה כ"כ מושפלת וחסרת אונים.
"מה פתאום אתה מסתובב..אתה יודע..איתה?!" היא הצביעה עליי בגועליות.
כמעט והתפרצתי עליה אבל שון עצר אותי. ואז הוא ניגש אל ליאל ושאל אותה,בדיוק בקול של טלי:"מה פתאום את מסתובבת...את יודעת..איתה?!" והוא הצביע על טלי.
טלי רתחה מכעס והיא הלכה משם,ליאל רצה אחריה.
"תודה" השבתי לו.
"שטויות" הוא השיב,והצלצול נשמע,שנינו הלכנו לכיתה בשקט,בלי להחליף מילה.

-

בשיעור השני בערך אייל ביקש ממני להעביר פתק ליעל "זה משון" הוא לחש לי.
היא ישבה לידי. הבאתי לה את הפתק והיא פתחה אותו.
היא התחילה לקרוא.
רציתי לדעת מה כתוב שם,ממתי שון ויעל מדברים יותר מ"היי-ביי"?
ובדיוק כשפזלתי קצת הצידה כדי לראות,קרה הדבר הכי לא צפוי.נפלתי מהכיסא..
המורה הסתכלה עליי:"רובי,את מוכנה להסביר לי מה קורה כאן?!"
"אה..כלום" התרוממתי "התנדנדתי ונפלתי מהכיסא.."

היא חזרה לכתוב על הלוח.

טלי שהייתה כיסא מלפני, צחקקה.
בעטתי לה בכיסא והיא נפלה.
טוב,לא עשיתי את זה,אבל לכל אחד מותר לחלום,לא?
-

בהפסקה יעל ושון דיברו בחצר.
כשהם סיימו,ישבתי במדרגות ויעל עברה שם,בלי לשים לב שאני שם, מפזמת לעצמה את השיר של מיקה:" Everybody's gonna love today, gonna love today, anyway you want to, anyway youv'e got to, love love me, love love me, love love"
זו רק אני?..
-
כשחזרתי הביתה,זרקתי את התיק על הרצפה,והדלקתי את הטלוויזיה.
פתאום שמעתי שריקה מוזרה,והלכתי למרפסת.
הסתכלתי למטה וראיתי..

זהו..אשמח לשמוע ביקורת


מור