חסידי האומות / חיים גורי
" אני שומע את הכינוי " חסידי האומות " ואני מנסה לחשוב על האנשים, שנתנו לי מסתור ומחסה.
אני מנסה לחשוב, ושומע ושואל : לו הייתי במקומם - מה הייתי עושה?
האם אני בתוך אוקיינוס של שנאה, מול עולם מטמוטט ובוער, האם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר?
האם אני הייתי מוכן? האם בני משפחתי היו מוכנים לחיות בפחד מתמיד כזה בתוך הרחוב, בין השכנים? לחלום בלילות על צעדם הכבד והמאיים של התליינים?
מוכן להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים בתוך לחשי הרכילויות ומלמולי השמועות ותקוות המלשינים- וכל זאת לא לילה אחד, לא חודש, אלא שנים!
וכל זאת - בלי לבקש שכר מן הקורבנות, רק את לחיצת ידם.
וכל זאת - רק מפני שאדם לאדם חייב היות אדם.
ואני חוזר ושואל את עצמי, עכשיו ומכאן: האם אני, האם אני הייתי מוכן ? "
-
האם אתם הייתם מוכנים ?
-
יום השואה , אני לא יכולה להישאר אדישה ליום הזה .
אף פעם לא יכלתי . אני כל שנה מנסה לחשוב , איך הם הרגישו , אלה ששרדו ואלה שנפלו קורבן לשנאת הנאצים יימח שם .
ואני לא מתקרבת .
אני רואה סרטי עדויות , סרטי עלילתיים ועוד ועוד סרטים .
ועוד ועוד תוכניות על כמה שמפקירים את אלה שהקימו , שבזכותם , שבזכות מה שהם עברו - נולדה לנו ארץ .
אני שומעת את סבתא שלי , מספרת על מה שקרה לכל המפשחה שלה.
כן , היא ברחה לפני הכול , אבל אבא שלה נשאר להילחם נגד הנאצים .
וכל המשפחה של אבא שלה , שכללה 16 נפשות - כולם נרצחו בידי הנאצים .
הייתי חייבת לשים את הקטע שכתב חיים גורי - כי בפעולה שהייתה לי בקן (נוערעובד) דיברנו על השואה .
והרבה דברים נאמרו , וגרמו לי לחשוב .
וזה פשוט נגע בי ..
אז בבקשה , אני מבקשת מכל אחד ואחד מכם .
שבו ליד הטלוויזיה , תראו סרט אחד ... לפחות ... אחד ...
ולזכור . לזכור ולא לשכוח את ששת המיליון שנרצחו בדם קר ע"י הנאצים.
ולזכור , שמאחוריי המספר הענקי הזה עומד בנאדם ועוד בנאדם ועוד בנאדם ...
ולכל אחד מהם סיפור שלא סופר , ושלא ייסופר .
אז תזכרו את הסיפורים שסופרו ע"י הניצולים - שבעוד 10 שנים גג כבר לא יהיו .
נזכור ולא נשכח .
יהי זכרם ברוך .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
