הימים שלי נורא דומים אחד לשני ואני מתחילה להבין כמה זה טוב לי.
אני בן אדם של חופש ומסגרת.
אני אוהבת חופש וזה עושה לי טוב,אבל לא להרבה זמן,מספיק לי להבריז יום אחד מבצפר בשביל לקבל כוח לשבועיים.
אני צריכה מסגרת,טוב לי במסגרת,אני מתפקדת הכי טוב במסגרת,עם לחצים אילוצים וסדרי עדיפויות.
הבצפר שלי,עם כמה שזה ישמע מוזר,הוא לא כזאת מסגרת עבורי,כן יש שיעורים,אבל עד שבאים ועד שקוראים שמות ועד ש...ואז יוצאים לשתות ובדרך רואים חבר אז נשארים רבע שעה בחוץ,חוזרים לכיתה שני משפטים ונגמר השיעור.אין רצף,יש המון שינוים,לא זוכרת יום אחרון בלי שיעור חופשי ושלא תחשבו,יש המון עבודה מהבצפר,אבל היא נעשית בבית..(או במקרה שלי אמורה להעשות).
אין לי רצף בבצפר אין מסגרת מספיק נוקשה ומסגרת שלוקחת את עצמה ברצינות...וזה מאכזב.
אבל עכשיו חופש,וזאת שנה רביעית (יאפ) שאני עובדת בגן האהוב שלי,גן חובה,במקום מגורי,גן שהוא הרבה יותר מגן,ילדים נפלאים co-workers לא מהעולם הזה ואווירה של בית.
אני עובדת שם שישי'ז נפלאים מלאים בקסם ובכל הזדמנות שיש לי.
33 מלאכים קטנים תמימים ויפים נורא...זה יותר מעבודה בשבילי.
אם יוצא לי שבועים ברצף לא לעבוד שם אני מתחרפנת מגעגועים.
סתם דוגמה מהיום...סיימתי מוקדם (ב14:00) אז לפני שיצאתי ניגשתי לחדר שכולם היו שם וראו סרט.
"אני הולכת מקסימים שלי"
"ביי מיכלי,שיהיה לך יום נפלא"
"תודה מתוקים..אוהבת אותכם המון..*נשיקות*"
אין דקה שאני לא מחבקת ומנשקת אותם ומדברת ומקשיבה והמון מחייכת.והכל בלי טיפה של ציניות צביעות או דבר דומה,פיור אהבה.
אין מקום עבודה שיותר מתאים לי מזה,ואני ממש מודה שהגעתי למצב כלכך טוב במקום הזה.מרוצים ממני ואני מרוצה אוהבים ואוהבת ושילוב מצוין.
בכל מקרה,הימים שלי נראים מבחוץ דומים:שבע-ארבע-עבודה חמש-שתיים עשרה-מחשב,טלפונים,משפחה,כותבת,שומעת מוזיקה ונחה.
אך מבפנים מפתיעים ונעימים,
אני מרגישה מנותקת מכל עולם החברים שלי,אני בקושי עונה לטלפונים או מתקשרת,לא שולחת הודעות ואין לי כוח לצאת בערבים,מתנתקת,וברגעים מסוימים עולה בי הפחד של להיות בודדה כי אני מרחיקה את עצמי,אבל מבחינתי נגמרה התקופה שזה הדאיג אותי,מי שבאמת ישלי קשר איתו הוא ימשיך גם אם לא נתראה חודש.
חסרה לי השכבה שלי וחברים שלי,אבל משהו אחר ממלא אותי ואני נורא מקבלת את זה,
אני יודעת ששני הבא אני אחזור לבצפר,וזה יהיה שונה כי כבר אין שיעורים רגילים,אבל אני נורא מקבלת את מה שבא ויהיה טוב (:.
לא עשיתי כלוםםםםם בחופש הזה שקשור ללימודים,זה אנטי מטומטם שאני הולכת לשלם עליו,אבל אני קצת תפסתי את עצמי היום ואני אשתדל ללמוד מעט היום-מחר-שבת-ראשון אחרי העבודה.
אה,רוצים להפוך אותי לעובדת קבועה מיולי עד הגיוס (:אעעההה איך אני עזוב את היפים האלה?! איך?!
שבוע פחות יום הולדת (:,אימא שאלה מה אני רוצה,אמרתי שכלום,אין שום דבר חומרי שאני רוצה עכשיו. אבל לקבל את המצגת זה יהיה נחמד.
כבר חודש אני חצי חולה,מקוררת שיעול מטורף ובעע....חייה על אוטריווין וזה כ"כ מציל אותי.
איך אני אוהבת שאומרים לי בטלפון שיש לי קול חמוד,וצחוק חמוד,זאת המחמאה הכי מקסימה לקבל..
היה חסר לי ה-מאמי מותק מתוקה חמודה נשמה יפה -שלי-.
"אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב,
בדמעותיך ארעד כאילו סוף העולם קרוב,
בחיבוקיך באת,
רטט עובר בגופי..."
חרמן אששששששששששששש :P
______________________________
אופטימיות טו דה פייס,אלה רגעים שאני אוהבת את עצמי...
_________________________________
"יש לך המון אהבה ואת רק מחכה לבן אדם הנכון לתת לו אותה"
__________________________
-איזה אחד בא נכנס שם משו ויוצא*
co-worker-"יש לך חבר?"
me-"מממ לא...למה?"
co worker-"הוא היה ממש חמוד"
me-"מממ וואלה..לא שמתי לב.."(עלאק)
-למחרת
*הוא נכנס,הוא-"היי בוקר טוב","היי","את יכולה לפתוח לי את השער",*"מממ אוקי"
יש כאלה שיגידו שלראות תציצים בפעם השניה שרואים מישהו,ובפעם הראשונה שמדברים איתו זה מוקדם.
_______________________________________
"מתי ההופעה שלך מיכל?"
"ממ סוף השנה"
"אעהההה"
"אבל שיואו נראה לך תראה אותי פעם ראשונה בהופעה?!..אחר כך תגיד לחברים שלך,וואלה בפגישה הראשונה שלנו היא כבר נשארה עם גרביונים ...אני מכירה את השטויות שלכם"
*הוא נקרע*
______________________________________
מסנ עם איזה אחד שמעולם לא דיברתי איתו (ידיד של ידיד)
הוא-"בת כמה את?"
אני-"עוד שבוע חוקית"
הוא-"וואה אני מקווה שלא תפסיקי לדבר אחרי שתהפכי להיות אזרחית מהשורה"
אני-"אה לא...אני לא יכולה להיות יותר סנובית ממה שאני עכשיו...לא רק שאני קיבוצניקית אני גם מחוליסטית"
הוא-"מחוליסטית?"
אני-"נו רקדנית"
הוא-"אה אז בטח יש לך גם גוף פצצה"
אני-"אתה ישיר משו"
הוא-"זה מפריע לך?"
אני-"כרגע לא..כשזה יפריע אתה וואחד תדע"
כאפה.שונאת כאלה.
______________________________________
מיכל,חפירות ארכיאולוגיות בעמ.(בערבון מוגבל,עסק יכול להפוך ל(ע"ר) רק לאחר שהמחזור השנתי שלו גדול מ500000 אלף בשנה)...מגמת תעשיה וניהול או לא?!
עריכולי:
ייייייאאאאאאייי (: אני אוהבת אוהבת אוהבת את מה שהוא גורם לי להרגיש -> וזה לא מי שאתם חושבים....לכו 11 פוסטים אחורה.מקסים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
