הבייבי שלי מתחילה להתבגר,
הולכת לי בבית עם מכנס שכתוב לו על התחת Active,עונה לי לא כשאני מבקשת דברים,מדברת בפלאפון שלה,אסאמאסים,ממש לא נראה לי לענין,היא תינוקת מה זה השטויות האלה,יש ביננו הפרש של 7 שנים והיא תמיד היתה התינוקת של הבית,ועכשיו היא בכלל לא בבית,מתרוצצת ממקום למקום,לא נראה לי שמישהו עוד עוקב,אולי אימא.היום ראיתי שהיא גילתה את יוטיוב,מסתכלת על שירים מטלנובלות מפגרות שתפקידן להתחיל את ההתמכרות אליהן מגיל צעיר,מהמעט ספרדית שלי הצלחתי לקלוט את השיטחיות.איפה אבא בונה כשצריך אותו?!, המומינים?!... באמת...מה שכן,כל החוסר-מלחמות שיש לי עם ההורים בקטעי בנים ויציאות,אצלה אני כבר רואה שזה לא הולך להיות כלכך פשוט,גם בייבי וגם עם עינים כאלה...
בכל מקרה,אתמול בארבע וחצי בבוקר כתבתי שלושה עמודי פוליו על פחות מ-12 שעות שהתחילו אתמול בערב.
כרגע לא מוצאת טעם להעתיק לפה,
היה אדיר,אדיר,אדיר,אדיר
החלק הראשון היה הכי לא מתוכנן שאפשר,אני התעקשתי שלא יקרה אתמול,אבל איכשהו הוא הצליח לשכנע שכן,ורק בגלל השיכנוע הזה היה שווה,
אני הכי עקשנית בעולם,ואם אחד כזה משנה את ההחלטה שלי ב180 מעלות...תכלס שווה.
עברנו שלוש מקומות,היה שווה,שנינו רצינו וידענו שזה לא יראה אחרת,אין הרבה מילים חוץ מזה שהיה בנזונה.
טסתי הביתה לארגן תיק וידיד שלי בא לאסוף אותי,
גם פה אין הרבה מה להוסיף,אני וחמישה ידידים בנים,מדורה,נרגילה,מוזיקה,סיגריות,בירות.
12 וחצי החלטנו שהגיע זמן פיצה אז נסענו להביא (ומפיצה זה הפך לפיצה קולה ומלא מלא בירות).
ה.ו.א היה שיכור,נהנתי מהשטויות שהוא דיבר.(ומהנעים בידים..).
היום-("היית מצחיק אבל באיזה שהוא שלב החלטת שבא לך לנשוך אותי"
"כן אני זוכר את זה אבל זה לא שאת לא נשכת אותי"
"אבל לי היתה סיבה, לא נתת לי את הפלאפון"
"עדיין כואב לך?"
"חחחח לא"
"אז מה את בוכה?").
חזרתי בשלוש וחצי התקלחתי מהמיליון ריחות שהיו עלי,מהקוצים שהיו לי בשיער,מהחול,מהבושם שלו,מהסיגריות,הנרגילה,
לא באמת רציתי שהריחות ירדו,אבל הייתי מג'ואפת.
זה היה לילה כזה של פעם בחיים,
ואני לא אנסה לשחזר,
נהנתי נורא.
תרשו לי לא לכתוב על עכשיו,או על שיהיה.
ויהיה טוב,
חייב להיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
