עוד מעט אני חוזרת הביתה. ואני מפחדת.

מפחדת ממנו, מהם, מכולם. מפחדת שמצפים ממני ליותר מדי. שייתאכזבו ממני. שלא יבינו אותי. מפחדת לפגוש אותו. מפחדת מאותה תחושה. ומדמעות. מפחדת שלא אצליח. שלא יהיה טוב. מפחדת מחוסר אונים. מרגשות. מבושות. מפחדת לחזור. מפחדת מכאב, משתיקות מביכות. מפחדת מפחד. מפחדת שהכל השתנה כל כך. מפחדת שהשתניתי מאוד גם אני. פשוט... מפחדת.

(וכשקוראים יותר מדי פעמים את המילה "מפחדת" זה כבר נראה כמו "מפדחת" ומאבד כל משמעות הגיונית ועמוקה).