היום איכשהו, אני אפילו לא זוכרת איך, הגעתי לבלוג מסויים. הבלוג קיים כבר שלושה חודשים. פתחה אותו נערה בת 17 בשם נעמה, כדי לתעד את התקופה האחרונה בחייה. היא היתה חולה בסרטן, חולה סופנית. היא ידעה, והרופאים ידעו, שכמעט ואין שום סיכוי להציל אותה ושהיא כנראה כבר לא תוכל לנצח את המחלה הארורה הזו. עכשיו כותבת בבלוג של נעמה החברה הכי טובה שלה, נגה. נעמה נתנה לה את שם המשתמש והסיסמא, כדי שתודיע לקוראים על שינויים במצבה, בפעמים שנעמה בעצמה לא תוכל לעדכן, וכדי שתודיע כשנעמה תמות. נגה עשתה זאת, ועכשיו היא ממשיכה לכתוב בבלוג הזה, ולשמר את הזכרונות שלה מנעמה.

קראתי את כל הבלוג היום, מתחילתו ועד סופו. לא יכולתי להפסיק. כמה שנעמה היתה חזקה, אופטימית, חייכנית, מלאת שמחת חיים. למדתי כל כך הרבה מהפוסטים שהיא כתבה ומהפוסטים שכתבה נגה. על החיים, על זה שדברים כמו ציון גרוע במבחן הם כלום, פשוט כלום. דברים כאלה לא שווים שום דבר. בסופו של דבר, העולם שלנו, החיים, הם כל כך גדולים ועצומים, לעומת הדברים השטותיים שאנחנו בוכים או מתעצבנים עליהם בחיי היומיום.

בסופו של כמעט כל פוסט של נעמה, היא כתבה משהו בסגנון "החיים יפים, תהנו מהם". תחשבו על זה רגע. כשאנחנו שומעים את המשפט הזה, אנחנו באמת מתעמקים בו? באמת חושבים מה עומד מאחוריו וכמה עוצמה יש בו? לא נראה לי. והיא, נערה צעירה בת 17, חולת סרטן שעוד לא הספיקה לעשות כל כך הרבה דברים בחייה, ויודעת שכבר אין לה שום סיכוי להנצל... היא הבינה כמה שהחיים יפים. היא גם חשבה שאולי זה הייעוד שלה בחיים - לא להקים משפחה ולפתח קריירה (משום שאת זה, לצערנו, היא לא הספיקה לעשות), אלא לשנות את השקפת החיים של אנשים אחרים. היא ידעה כמה יפים החיים, ועד כמה הם שווים הרבה. והיא הבינה זאת לאחר שחלתה במחלה ולאחר שעיכלה את העובדה שתמות בקרוב.

אני חושבת שכולם צריכים ללמוד משהו על החיים מאנשים כמו נעמה ז"ל.

אני יודעת שאני למדתי. ואני מודה לה על כך מאוד, מכל הלב.

ת.נ.צ.ב.ה.

קישור לבלוג שלה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=434830&blogcode=6759718

***

הנה שיר שאולי לא ממש קשור, אבל אני אוהבת אותו והוא מרגש אותי, וגם הרגשתי שזה איכשהו מתאים:

יש לי סיכוי

מילים ולחן: אביתר בנאי

יש לי סיכוי להינצל אני יודע

אני אוכל להתעורר להתפכח

אני אוכל עוד לדבר באהבה

על עצמי ועל העיר ועל אשה

כבר עכשיו אני פחות כועס

וגל שקט של רגש מתפקע

אמא שרה לבן בלילה

אמא כאן לידך כל הזמן

אני מרגיש שמשהו משתנה

העייפות תחלוף האור יעלה

ואז אכיר אותך יקירתי

ומיד תכירי את אותי

תמיד פחדתי להשתגע

שהלב יקפא ויתרוקן

אבל עכשיו כמו שאני יושב

יש לי סיכוי להינצל אני חושב