אני רודפת אחרי הזמן, מנסה לתפוס אותו והוא בורח לי. אני לא מספיקה כלום וכבר סוף י"א.

עוד שנייה ואני מסיימת תיכון. איך זה קרה כל כך מהר בלי שהצלחתי לנצל את זה כמו שתמיד חלמתי?

יכול להיות שפשוט צפיתי ביותר מדי סרטי טינאייג'רים אמריקקיים. יכול להיות.

אבל יש את הדברים האלה שאני פשוט רוצה להשיג, ואני מרגישה שאני לא מספיקה כי הזמן בורח לי.

הוא בורח לכולם.

אני כאילו נקרעת לשניים עכשיו. שני חלקים מנוגדים שהולכים מכות וצורחים אחד על השני.

חלק אחד הוא השלילי, הדיכאוני, זה שגורם לי לראות את הצד הרע בכל דבר ולהכנס למצבי רוח רעים.

הוא ממש חזק ולצערי, באמת שלצערי, בדרך כלל הוא מנצח.

ויש עוד חלק, שבזמן האחרון תפס פתאום ביטחון עצמי ובא לו לפרוץ החוצה ולצרוח.

הוא היה די חלש עד היום, אבל בזמן האחרון אני מרגישה אותו תופס תאוצה וגדל לי מול העיניים.

אני מקווה שהוא יגבור על החלק השני.

נמאס לי מהעימותים האלה.

אני עייפה.

לילה טוב