קשה לי להבין למה אתה פוגע בי כל כך. קשה לי להבין איך הצלחת.

קשה לי להבין מה אני צריכה לעשות כדי להצליח סופסוף. קשה לי איתך, כי אני לא מצליחה.

וזה מעייף. אין לי כבר כוח לנשום. אני רודפת אחרי זה, מתנשפת, וכבר כואב לי בחזה מרוב עייפות.

די. אני עוד שנייה מתמוטטת. כבר כל כך נמאס לי לרדוף.

באמת שהייתי רוצה לקבל את ההזדמנות הזו. אבל כנראה שזה לא זה.

איך תפסת אותו חזק כל כך? לא מוכן לעזוב. לא מוכן לשחרר.

איך הצלחת, תגיד לי? ולמה אני לא מצליחה?

הוא כבר במילא חבוט. עוד צלקת לא תשפיע יותר מדי ודמעות ישרפו רק יותר.

אז אני מרימה ידיים.

לא כי אני כבר לא רוצה, אלא כי קשה לי לנשום כשאתה אומר לי את זה.

קשה לי עם זה אז אני אעזוב את זה.

יכולת להיות, אבל לא היית. אני מניחה שפיספסת. וזו בעיה שלך.

עכשיו אני רק מקווה לעבור את זה בשקט, לשכוח, להשכיח.

עכשיו הכל יהיה שקט. ככה יותר טוב. אני פשוט אעלם לך.

ואתה פשוט תדע - שהלכתי.