היי, מזמן לא עידכנתי.

אתמול ישנתי אצל יאנגה והיה כיף!

רק באחד בלילה הלכנו לאכול ארוחת "ערב" עם ההורים שלה.. חחח.

והיום קיבלנו תעודות. הממוצע שלי הוא 90. אבל עוד תראו שעד י"ב יהיה לי את הממוצע הכי גבוה בבצפר! :)

אז כל היום, בגלל התעודות, היו פעילויות וטקס ואוכל. בהתחלה הביאו איזה זמרת וזמר (כושי כזה, שרקד ממש מצחיק) ובסופו של דבר חצי מהשכבה היתה על הבמה ורקדה... וגאד, למה יש אנשים שרוקדים בציבור אפילו שהם מודעים לכך שהם פשוט לא יודעים לזוז?! ואם הם לא מודעים לכך - למה אף אחד לא אומר להם?! מצד אחד זה קורע מצחוק לראות אנשים כאלה, ומצד שני זה פשוט עצוב!! P: חחח...

אחרי זה היתה איזה הצגה של שחקן אחד והיה... מוזר.

אחר כך היה טקס ולהקת בצפר הופיעה (איך רויטולי שרה יפה! ואיך סשקה רוקדת יפה!!) והביאו תעודות למצטיין של כל כיתה. אני מקום שני בכיתה. לעזה עם זאת שמקום ראשון [משום מה אני תמיד חייבת להיות הכי טובה מכולם בהכל].

ובסוף היינו בכיתה עם המחנכת החמודה שלנו והיא חילקה תעודות. והיא הכינה עוגה ממש ממש טעימה!!! עם שוקולדים ודברים יאמיים כאלה :) ומיכאל השמן הזה... וואי. הוא מפחיד אותי. קיצר, כבר אמרתי - הממוצע שלי הוא 90, ועליתי בנקודה אחת מהרבעון הקודם! יאי.

חזרתי הביתה מהבצפר מוקדם וישר שכבתי לישון, ומשלוש עד איזה שבע ישנתי.

פשוט הייתי הרוגה, כי אצל יאנגה ישנו רק איזה 4 שעות או פחות.

קיצר, התעוררתי ואחרי 10-15 דקות בערך קמי התקשרה, והלכנו איתה לסדנת איפור מאגניבה כזאת, רק לאנשים מאגניבים כאלה שיודעים רוסית... חחח. היה ממש מעניין. וקריסטינה ואסתר גם היו שם :/

חזרתי הביתה בערך בעשר.

ועכשיו אני מעדכנת :)

בזמן האחרון יש לי ימים טובים יותר וגרועים יותר. ולפעמים יש לי סתם מצבי רוח מעצבנים ומחשבות מעצבנות על כל מיני נושאים מעצבנים. ואני לא מרגישה טוב עם עצמי... עם המראה שלי, עם איך שאני מתנהגת עם אנשים.

היום סיפרתי לקמילה על אחת מהתחושות הלא נעימות האלה שיש לי והיא ממש הבינה אותי.

וזה ממש כיף שמישהו מבין אותי בנושא הזה ומרגיש בדיוק כמוני.

ועכשיו נראה לי שאני אלך לאכול ולהתקלח.

מחר אין בצפר - חופשת מחצית!!! :)

ביי לכם!

אני אמיתית.

כן, זה קשור אלייך.

לא, אני לא חושבת שאת מזוייפת, אלא שאת חיה בבועה קטנה, אבל זה יעבור.

כן, זה יעבור, ואת לא תקבלי את ה-150 שקל האלה, את תראי.

לא, אני לא מזלזלת בך או חס וחלילה במישהו מהחברים הכל-כך אמיתיים שלך.

כן, זה היה בציניות.

לא, אני לא שונאת אותך. להיפך. את היית חברה שלי וככה גם נשארת.

כן, אני לא אוהבת את העולם שיצרת לעצמך. באמת ובכנות - אני לא אוהבת אותו.

לא, אני לא מכריחה אותך להשתנות. תעשי מה שאת רוצה, אוהבת, חושבת לנכון.

כן, אני מעריכה אנשים לא לפי הבגדים שהם לובשים, או המוסיקה שהם שומעים, אלא לפי כמה שטוב לי איתם, לפי כמה שהם אוהבים אותי, לפי כמה שכיף לי איתם, לפי כמה שהם... אמיתיים זו המילה הכי מתאימה פה.

לא, אני לא מבינה אותך. לא משנה כמה שיחות כאלה ננהל, את לא תצליחי לשכנע אותי. אני עדיין לא אבין אותך. ולא אבין איך את מאמינה בכל ה - סליחה שאני אומרת את זה ככה - שטויות האלה.

כן, כל אחד בוחר במה להאמין. וכמה אנשים בעולם - ככה אמונות.

לא, אני לא באה להטיף לאנשים במה להאמין. ובטח שלא לך.

כן, לדעתי יש דבר כזה "נורמלי".

לא, לדעתי לחתוך ורידים או להתאבד זה לא נורמלי.

כן, אני רואה שבאמת ובתמים (ואולי אפילו יותר מדי בתמים) את מאמינה בדברים האלה, אבל...

לא, זה לא אמיתי. וזה יעבור לך. עוד תראי...

בכל מקרה, היה נחמד להפגש ככה אחרי כל כך הרבה זמן.

סתם שתדעי, העולם שלי לא ורוד - הוא צבעוני. זה מה שבחרתי לעצמי. ככה אני חיה.

ואני מרגישה הכי אמיתית ושלמה שאפשר עם זה.

תודה לך שהוכחת לי את זה.

נ.ב. זה היה אחלה של שיר. וזה שפחדת שהוא יישמע אותו, מראה שאת לא שלמה עם עצמך וש... כן, אני אגיד את זה שוב - את לא אמיתית. רק אל תתעצבני עליי, ואל תגידי "יפה, לא יפה". תנסי להבין אותי בבקשה. אני ניסיתי להבין אותך.

עכשיו תעשי לי טובה, ותסתכלי על התמונה הזאת. אני יודעת שזה יזעזע אותך. אני יודעת שיהיה לך קשה לעבור את זה בלי טראומה. אבל בכל זאת, תסתכלי על התמונה הזאת כמה שניות. אולי כמה דקות אפילו. ותנסי להביט מעבר לבועה הזאת שיצרת לעצמך ושאת מאמינה בה בכל ליבך. 

למה אני מתעללת בך ככה? כי את לא מוכנה להודות בזה שאת כן אוהבת.... ורוד!!!11 (סתם).