As we grow up, we learn that even the one person that wasn't supposed to ever let you down probably will.

You will have your heart broken probably more than once and it's harder every time.

You'll break hearts too, so remember how it felt when yours was broken.

You'll fight with your best friend. You'll blame a new love for things an old one did.

You'll cry because time is passing too fast, and you'll eventually lose someone you love.

So take too many pictures, laugh too much, and love like you've never been hurt,

because every sixty seconds you spend upset is a minute of happiness you'll never get back.

מישו שלח לי את זה באימייל וממש אהבתי. זה מרגש כזה...

כן, היה נחמד מאוד ומונטריאול ואוטווה הן באמת ערים יפות, אבל אנשים... אין כמו ישראל.

זו מעין מסקנה קטנה שאני מגיעה אליה בכל מקום אליו אני נוסעת.

בכל מקרה, היה מעניין וראינו הרבה דברים יפים וצילמנו מלא תמונות, ועכשיו אני פה.

ועם שיר קטן שכתבתי. אז מקווה שתאהבו:

למה עזבת.

למה באת כשהיה לי כואב מכל,

ומדוע נשארת כשכל האחרים עזבו?

הבטת בעיניי והבטחת לרפאות הכל,

ואהבת כשכל האחרים לא אהבו.

למה היה לנו טוב ועכשיו כה רע,

ולמה פעם היית תמיד לצידי?

אמור לי עכשיו - מה היתה המטרה,

כשכל מה שבסוף עשית זה לעזוב אותי?

אני לא רוצה תשובות, רק אמת טהורה,

כי מה שהיה כבר מאחוריי, ויותר אתה לא שלי.

רק דבר אחד אמור לי - מה היתה המטרה?

למה אהבת וחיבקת, ואז עזבת אותי?

[שיר קצת צולע אבל זה מה יש]

היי, מה המצב? טוב? אחלה.

לי נורא כואב הראש... אבל לא משנה.

אתמול הגשתי את שתי העבודות הענקיות שלי ועשיתי את הפרזנטיישן (למי שמסובך לו קצת - הרצאה), ואני חייבת לציין שהיא עברה.... יותר גרוע ממה שציפיתי. במילים אחרות - היה ממש ממש גרוע. אבל לא אכפת לי כבר, העיקר שזה מאחוריי.

אתמול לפני ההרצאה המז***ת סבינה פתאום אומרת לי שהם עוברים דירה ושבסוף החודש היא עוזבת ת'בצפר הזה. כמעט התחלתי לבכות לה שם, אני נשבעת! עדיף לקפוץ מצוק, מאשר לעבור חודש בבצפר המקונד הזה בלעדיה!! (טוב, הגזמתי). וסבינה, העיקר, לא יודעת לשקר... אבל הפעם היא באמת הצליחה לעבוד עליי! ואז כשהיא ראתה שאני על סף דמעות, היא אמרה שהיא לא עוברת, ושהיא רק רצתה לבדוק אם אכפת לי. יופי, סבינה, גרמת לי להוכיח לך סופית - אכפת לי! ואני לא רוצה שתעזבי בשום אופן!! ויהיה לי נורא קשה להפרד ממך! מרוצה?!? <קקה שכמותך>

אבל משום מה, זה לא רק היא. אנשים אוהבים לבחון אותי. היום אדם עשה לי ולסבינה את אותו הדבר ואמר שיום שלישי זה היום האחרון שלו בבצפר הזה כי הוא עוזב. וגם הפעם אני כמו טיפשה על סף דמעות (קצת פחות מהפעם הקודמת, אמנם) ואז הוא אומר שהוא סתם רצה לבדוק אותנו. מה יש לכם אנשים?! גרררררררררררררררררררררררררר. עוד תראו, גם אני אעבוד על מישו. ואני דווקא כן יודעת לשקר! הא!

בשבוע-שבועיים האחרונים היו לנו בחירות למועצת בית הספר (לשנה הבאה), שמורכבת ממשהו כמו 8 תלמידי כיתות י"א.

כל הבצפר היה מקושט. לא היתה פיסת קיר אחת ריקה ממודעות, מדבקות, בלונים, ושטויות אחרות שמסבירות לכל המעוניין כמה שכדאי לבחור במועמד מסויים. היה דווקא מעניין לראות את כל זה. בישראל אף פעם לא היה דבר כזה... זאת אומרת, לא ברמה כזאת... הייתי צריכה לצלם. קיצר, היום כולם הצביעו וכבר הודיעו ת'תוצאות... לי סה"כ ממש לא אכפת, כי אני עוזבת שנה הבאה. אבל היה נחמד בכל זאת.

שילשום אח שלי שבר לי את המשקפיים. תודה לו באמת. אז קנינו לי חדשות וכולם אמרו שהן אפילו יותר מתאימות לי מהקודמות... הן בסגנון שונה, ועלו רק (רק!) 160 דולר. אחרי זה הלכנו עם חמולה שלמה לאכול... טם טם טם.... סושי!!!! הזמנו איזה 3 סירות ענקיות מלאות בכל מיני סוגים ומינים מגעילים למדי, אבל אני אכלתי רק את ההכי נורמליים, פשוטים, ועם הכי פחות יצורים לא מבושלים.. היה ממש כיף וטעים!!! וואי התאהבתי בסושי!!

איזה שמנים אנחנו

הראש שלי ממש מתפוצץ.

מחר מתחיל סופשבוע ארוך (או כמו שהקנדים נוהגים לקרוא לו - long weekend) ואנחנו נוסעים עם חברים לקוויבק + מונטריאול + אוטווה!!! יהיה כיף! <תזכורת לעצמי: לא לשכוח מצלמה!!>

ונראה לי שזהו בינתיים. אני אלך לישון עכשיו או משו.

כל טוב לכם :)