כי אני לא אתן לאף בן יותר להכנס לי ללב ככה ולהשחית כל שמחה שיש בי, עד שאני לא אדע שייצא מזה רק משהו טוב. עד שאני לא אכיר אותו ואבין מה באמת קורה פה. אני לא אתן לעצמי לסבול יותר כי זה לא מגיע לי. אלה שלא שווים אותנו לא שווים גם את העצב שלנו. אני אחרת מהיום ואנשים מתחילים להכיר בזה ולראות כמה השתניתי בחודשים האחרונים. וזה לא מהשינויים הקטנים האלה, זה וואחד שינוי כולל ורציני. זה אישיות, נקודת מבט על החיים ותדמית לגמרי חדשות. וזה חיוך על הפנים מהיום.

[מוזר שאני מעדכנת פה כל כך הרבה בזמן האחרון]

אז שיחקתי בו קצת. ויכול להיות שהוא נפגע קצת. אבל ככה זה בחיים, לא? גם בי פגעו. הוא יהיה בסדר. הוא היה אמור להבין שבמילא שום דבר לא יהיה בינינו. גם ככה היחסים בינינו היו קצת מוזרים וכל פעם החלטתי לגביו משהו חדש. אבל עכשיו אני יודעת סופית מה אני רוצה. זאת אומרת, ידעתי את זה גם מקודם, ככה שהכל היה סתם מבחינתי. סתם נחמד, אבל לא היה אמור להוביל לשום דבר. אני לא הולכת לחפש אותו עכשיו ולהתנצל כי אולי לא באמת יש לי על מה והכל סתם שטויות. אולי רק אני עשיתי מזה סיפור גדול במוח שלי, שעכשיו קצת עייף לו, ואולי אני בכלל לא אמורה להרגיש את נקיפות המצפון האלה. בכל מקרה, אם בא לו לדבר איתי הוא לגמרי יודע איפה למצוא אותי. העניין הזה סגור מבחינתי.

האמת שזה לא כזה מוזר שניסיתי לנצל אותו בשביל מישהו אחר. עשיתי את זה כבר פעם, אולי פעמיים. מה שמוזר פה זה למה אני כזו קנאית ולמה יש בי את הצורך הזה כל פעם מחדש לגרום למישהו לקנא. שמתי לב שתמיד כשאני מנסה לגרום למישהו לקנא או כשאני סתם מנסה להוכיח למישהו משהו אני אומרת או עושה הרבה שטויות. אתמול הגעתי ל"תובנה העמוקה" הזו רשמית. אז אני אנסה להפסיק עם זה מעכשיו. או לפחות לעשות את זה בצורה פחות גלויה ופחות מטומטמת .

אז כן, בלוג.

אתמול היתה הפעם הראשונה ששתיתי כמות כזאת. אני מניחה שזה לא הרבה בתכלס, אבל בשבילי די. אתמול היתה גם הפעם הראשונה שעשיתי עוד שני משהו-ים (לא, קוראים חביבים.. לא מה שאתם חושבים). וזה סתם ככה מצויין פה, בשבילי, כדי שאני אזכר בזה עוד כמה שנים כשאני אדפדף בבלוג (בתקווה שהוא לא יימחק איכשהו). אבל אתמול לא היתה הפעם הראשונה שפגעתי במישהו ושניסיתי לגרום למישהו (בעצם אפשר לומר של-3 מישהו-ים) לקנא, וממש אבל ממש לא הפעם הראשונה שאמרתי ועשיתי דברים שאני מצטערת עליהם.

אבל שטויות. הכל שטויות. הכל חרטא חביבה שכזו שתישכח לה עוד שבועיים. וכרגע אני רק מחכה לעבור בשלום את הבגרות בהסטוריה ואחריה את הבגרות בלשון, ואז לצאת לי לחופש הכל כך, אבל כל כךךךךך, מיוחל הזה ולהנות מכל שנייה בו!! יהיה טוב. לא, בעצם יהיה מעולה!

מה נסגר איתי שאני כזו אופטימית בזמן האחרון?!

עזבו את כל מה שכתבתי בפוסטים האחרונים.

כנראה אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי.

כנראה שפשוט אין לי שמץ של מושג מה זו אהבה.

כנראה שאני סתם ילדה קטנה.

הכל אותו דבר, הכל חוזר על עצמו, כמו גלגל.

אז עזבו. באמת. אני בעצמי כבר פרשתי מלנסות להבין את עצמי.

הכל יהיה בסדר. והכל יגיע בזמן הנכון.

נכון?

חופש. משפחה. חברים. צחוקים. חיוכים. שיגועים.

חוויות. חלומות. הצלחות. אהבות. אכזבות.

זכרונות.