ממחר יש לי שוב הזדמניות לחזור למה שהיה בצפר.

להעביר ימים שלמים בלי אוכל.

לחזור לתחושת הריקנות.

אבא בעבודה. אמא כל היום בנסיעות.

ואני לא בבית מ-6 וחצי עד יום שני בסביבות 12 וחצי.

ב-12 וחצי אני צריכה לחזור הביתה וב-1 ורבע בערך אני נוסעת לתזונאית.

משם לת"א עד הערב.

ואז שוב בצפר. המקום שבו הכי קל לי לא לאכול.

עכשיו גם יהיה לי יותר זמן לעשות ספורט.

חוץ מהשיעורים בבצפר, כל יום אני הולכת לחות 10 דק' מהבית לתחנה ובחזרה.

וגם יש לי כל יום משהו אחרה"צ ככה שזה גם מעסיק אותי ולא נותן לי זמן לאכול וגם אני הולכת הרבה.

אני שמחה שיש לי את העומס הזה.

שישאר ככה תמיד.