פעם בשנה למשך יום, עם ישראל מתאחד עם נופליו, עם ילדיו שנלחמו למען קיום המדינה ויום יום אני רואה בחדשות כמה שנאה יש, בין שמאלנים שכותבים מה שהם כותבים ונגד התגייסות מצד גורמים כאלה ואחרים ולא מבינה בשביל מה החיילים האלה מתו? בשביל שנירק על הקברים שלהם? לא חושבת, היום הזה שכולנו מתאחדים בשבילו מצד אחד מלכד אבל מה זה עוזר לנו להתלכד ליום אחד עם המתים כשביום אחר תהיה שנאה כלפי כל אדם. ומצד שני היום הזה אמור להזכיר לנו שהאנשים האלה לא סיכנו את החיים שלהם סתם גם נפגעי פעולות האיבה היו חיילים שהגנו על המדינה. לצערי אני לא בעד ימי זיכרון כאלה כי אחד הדברים שאני הכי רוצה בתור אחת שאיבדה את הדוד שלה מסרטן כשהיה בשירות צבאי זה לשכוח, כמו כל אדם שכול, רוצה לשכוח, ואני לא צריכה יום כזה בשביל לדעת שהגנו על המדינה או שהיה לי דוד שנפטר, אני לא צריכה יום כזה בשביל להתייחד עם מדינה שלמה שיום לאחר מכן יזרקו על היום הזה זין אחד גדול. אבל יש משהו ביום הזה שמחזק את הרצון שלי להתגייס כדי שאף אחד לא ימות לשווא, אלא שהוא מת בידיעה שהוא עשה משהו, שהוא הגן על המדינה אבל היום הזה נראה כמו זיכרון חד פעמי של מדינה שלמה שכל שנה צף מעל פני האדמה או נשאר בצורת מצבה ונעלם מתודעת הציבור או שהוא פשוט רדום ומחכה לצפירה בשביל להתעורר ורק אצל המשפחות השכולות הזיכרון הזה לעולם לא יעזוב אני עדיין זוכרת כמה ביכיתי כשגיליתי שדוד שלי נפטר.. זה היה קשה לראות בן אדם שמעולם לא הזיל דמעה מכאב, מתפתל מכאבי טופת בגלל הסרטן, אני הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי בלב שאני רוצה להיות חזקה כמוהו שלא אבכה מכל דבר והכי חשוב לסבול במקומו אבל אי אפשר לא משנה כמה נתחנן ועכשיו כשאני מסתכלת על הכל אולי המוות הוא לא סוף של משהו אלא המשכיות רק במקום אחר.
God's kids
Baby's crying heard in the background beside the new mothers
Who never thought about the end, they only wanted to hug their children forever
To see the kids growing up in front of their eyes and here they are suppose to fly away from them
They are persistence with their grip but releasing to see the flight of the fledglings
Who just born, in their heads and in their memories they will always be little children,
Little angels that they are depositing in an invisible God
Afraid to get the information that their baby's life's robbed by the devil
And they are making their old memories run in their heads and want to believe that everything is a dream
That their babies doesn't burying beneath the ground and all their lifes isn't disposable memory
That also would bury beneath the sand of time
To try to hold on in the reality and hide the lies that they
Wanting so much to believing in them.
And the world turning off the lights for them for one day but for them
The lights are off all the years
ילדי אלוהים.
בכיי תינוקות נשמע ברקע לצד האימהות הטריות
שמעולם לא חשבו על הסוף, הן רק רצו לחבק את ילדיהן לנצח,
לראות את הילדים גדלים מול
עיניהם והנה הם אמורים לעוף הרחק מהן
עיקשות הן באחיזתן אך מרפות כדי לראות את מעופם של הגוזלים
שרק זה עתה נולדו, בראשן ובזיכרונן תמיד יהיו הם ילדים קטנים,
מלאכים קטנים שהן מפקידות אצל האלוהים הבלתי נראה
מפחדות לקבל את הידיעה שחיי תינוקיהן נגזלו בידי השטן
והן מריצות בראשן זיכרונות ישנים ורוצות להאמין שכל זה הוא חלום
שתינוקותיהן לא קבורים מתחת לאדמה ושכל חייהן לא היו זיכרון חד פעמי
שיקבר גם הוא מתחת לחולות הזמן, מלטפות את הקברים
כדי לנסות להיאחז במציאות ולהעלים את השקרים שהן
כל כך רוצות להאמין בהם.
והעולם מכבה את האורות בשבילן ליום אחד אבל אצלן
האורות כבויים כל השנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: