My love pleas look, at the girl painting white flowers
To red, she is looking at the sun and try to draw
Her world at the side of the other flowers which still remained
White when the rain comes, little words which whispering between the woods, uniting to her instants
Of silence, a child who tried to fit the world to her because she couldn't change herself
for the flowers and for them, and knowing
That the wheel will repeat himself in different ways,
But it's doesn't matter to her she would keep drawing the world to look like her world
Which hiding among the green leafs that on the trees
And knowing that this world would never washed by the rain in cold winter days, from distance we see
An elegant hill of red flowers and maybe the snow that turned to red when it tuched
The flowers that their color doesn't disapoear shining in the moonlight
Would never disappear her world which hiding among them.
גבעה אדומה.
אהובי הבט נא, ילדה צובעת פרחים לבנים
לאדום, מביטה היא בשמש ומנסה לצייר
את עולמה לצד פרחים שעוד נותרו
לבנים כשהגשם בא, מילים קטנות הנלחשות בין העצים, מתחברות לרגעי
השקט שלה, ילדה שניסתה להתאים את העולם אליה כי לא יכלה להשתנות
בשביל הפרחים ובשבילם, ויודעת
שהגלגל חוזר על עצמו בדרכים שונות,
אך אין זה משנה לה היא תמשיך לצבוע את העולם שיראה כעולמה שלה
המתחבא בין העלים הירוקים שעל העצים
ויודעת שעולם זה לעולם לא יישטף על ידי
הגשם בימי החורף הקרים, ממרחק אנו רואים
גבעה מהודרת פרחים אדומים ואולי השלג שנצבע לאדום כשנגע
בפרחים שצבעם לא נעלם המנצנץ לאור הלבנה
לעולם לא יעלים את עולמה המתחבא ביניהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: