מעולם לא הרגשתי צורך לקחת את הסמים האלה שנקראים רטלין או קונצרטה, נכון אני עייפה ונכון זה נראה שזה עוזר.. אבל אני צריכה להקריב את העקרונות שלי בשביל זה? כשאני אומרת עקרונות אני מתכוונת לזה שאני הייתי נגד דברים כאלה כי זה לא שוויוני, אני לא מרגישה שווה כשאני צריכה לקחת משהו שיהפוך אותי "לנורמאלית" למה מי קבע מזה נורמאליות?! אף אחד לא קבע מזה ואין לזה גם הגדרה, מה? זה שאדם לא סוטה חברתית זה נקרא נורמאליות? לצערי ובין היתר כן, אבל זה לא הופך את זה ללא נורמאלי כי מבחינתו זה הנורמאליות, נורמאליות תמיד הייתה תלוי התייחסות של אנשים, ועוד כשאמא שלי אומרת לי שאני צריכה לקחת אותם, אני מרגישה נפגעת, כאילו היא רוצה שאהיה כמו כולם, אני לא רוצה את זה אבל אני חייבת.. יש לי בעית קשב וריכוז, הרופא אמר, הוא קבע, הוא החליט, אני מרגישה מקוטלגת.. וזה מרגיש לי מגעיל כל כך, לקטלג מישהו בגלל מה שיש לו ולהחשיב את זה כאוטיזם.. בגלל שהמוח שלך לא פועל כמו כולם אז תלסחו לי, אבל כול הגאונים היו בדיוק כמוני! ועם כל זה, אני מרגישה רע מאוד, אני מרגישה רע שאני צריכה לקחת את זה בכלל ושקנו לי את זה, אני מרגישה כמו חייזר שצריך לתרופות כדי להפוך למשהו "נורמאלי" כמו בסטארגייט שהיו את הרפאים ובני האדם רצו "לרפא אותם" בין היתר כי זה לא היה נורמאלי, תניחו בצד את העובדה שהם השמידו יקומים, הם ראו בהם כסוטים חברתית, למה אני צריכה להיות ככה? אני לעולם לא אבין את זה מה אני לא מספיק נורמאלית? ולא אל תגידו לי, אבל את צריכה את זה את רואה שקשה לך! וגם את התלוננת שקשה לך, נכון אתם צודקים, אתם צודקים בכל מה שתגידו, אבל הכל בראש שלי.. מעולם לא הרגשתי שזה מועיל כשניסיתי, אני הרגשתי נבגדת, בגדתי בעצמי ובכל מה שהאמנתי ואני מאמינה בו, זה מרגיש מחליא, אני לא אוהבת את ההרגשה המגעילה הזאת. יש לי חברה שגם אמרו לה לקחת, ושהיא יודעת שהיא צריכה, אבל.. מתוך העקרונות שלי זה מרגיש לי כל כך לא נכון לקחת את התרופות האלה, עם כל זה שזה עוזר זה מעולם לא הרגיש לי נכון אז למה בכל זאת? למה אני בכל זאת צריכה לסבול את זה? אני לא חושבת שאני צריכה ונכון שזה פרי הבחירה שלי אבל..כשחייבים, באמת צריך להקריב את עצמך בשביל זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: