אין סיכוי לאהבה

"בוקרר טוווווווווווווווווווב"צעקה לי מאי מעבר לקו.
"מה?אזה בוקר תני לישון"אמרתי בקול ישנוני
"מה לישון עוד שעה אני אצלך תיהי מוכנה"
"טוב ביי פוסטמה"
"בי שרלילה"וניתקה.
 
נשארתי במטיה עוד 10 דקות,וקמתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
את הלילה העברתי במחשבות.
הגעתי למסקנה הכי ברורה שיכולה להיות.
אני פשוט מתחילה מחדש.
את השעה שהייתה לי להתארגן העברתי במקלחת ארוכה.
לבשתח מכנס קצרצר לבן וחולצה ירוקה,נעלתי אולסטר ירוקות לא קצרות,והתאפרתי קצת
לקחתי אתה תיק וירדתי לשתות משו חם.

"תרדי אני ושיר למטה מחכות לך"
ירדתי למטה ושיר ומאי כבר חיכו לי בתחנת האוטובוס.
את הנסיעה לקניון העברנו בצחוקים וירידות על אנשים שישבו באוטובוס
עד שבאחת התחנות עלו שתי נערים שנראו די טוב
אחד היה עם שיער שטני ועיניים בצבע דבש
ואחד בלונדיני עם עיניים ירוקות ושרירים.
הוא הביט בי לדקה וחייך,החזרתי לו חיוך והמשכתי בשיחה על הפרק האחרון של הישרדות.
גם כן מושפעות הילדות האלה רק ריאלטי בראש שלהן-_-
הגענו לקניון וישר רצנו לארומה לאכול ארוחת בוקר,שמנוות שכמותינוP:
אחרי היתלבטות רבה על כמות הקלוריות שיש בקוראסון שעמדתי להזמין בסוף הזמנו שלושתנו שוקו עם קוראסון.
דיברנו על התיכון החדש על ההתחלה החדשה עם אנשים חדשים
כי לא כל מי שהיה בחטיבה עבר לתיכון שלנו,והתיכון החדש שלנו הוא תיכון על רמה והמגמות רציניות ובאמת צריך להתמיד
כי אחרת מעיפים אותך.
"אני חושבת על ללכת למגמת קולנוע,אני לא חושבת שיש לי כלכך הרבה אפשרויות אחרות"
"אוי שיר את מדברת שטויות בן צבי זה תיכון ענקי ויש כלכך הרבה מגמות את בטוח תמצאי איזה מגמה שתתאים לך"
"אה אז את הולכת לילמוד בבן צבי?"שאל קול גברי מאחורי
היסתובבתי לראות מי זה,ולהפתעתי זה היה הילד הבלונדיני מהאוטובוס[:
"אממ.. כן"אמרתי מסמיקה
"וואלה,מגניב את בי' נכון?"
"כן,ואתה?"
" י'א "
"אה.."
"אז..איך קוראים לכן?"שאל החבר שלו,זה שהיה איתו באוטובוס.
"אני אריאל,זאת שיר וזאת מאי ולכם?"
"לי קוראים שון ולו קוראים דור"ענה  החבר שהיה איתו באוטובוס.
"חח נחמד..אז נראה אותכם אחרי צהריים ביום פתוח?"שאלה שיר
"כן..נראלי שנבוא"אמר דור וחייך אלי את החיוך הכובש שלו,הוא באמת ילד יפה.
"סבבה"אמרתי
"אז מה המספר שלך ?"שאל
"052*****"
"אחלה אז נדבר איתכן כבר "אמר ונישק את שלושתנו בלחי וכך גם שון.

כשגמרנו לאכול הלכנו לקרביץ וקניתי כלמיני דברים שצריך:
עטים,עפרונות,חודים,מחק קלמר וכל זה..
וגם קניתי תיק ג'ינספורט בצבע טורקיז
מאי קנתה תיק ג'ינספורט עם עיגלים ציבעונים,ושיר קנתה עם משבצות.
כשיצאנו מקרביץ,החלטנו ללכת לקנות בגדים מTNT.
אני קניתי גופיה צהובה,סקיני כהה,ג'ינס קצר צמוד,ושמלת הריון לבנה.
ומאי ושיר קנו מכנסים קצרים,ואת אותה שמלה כמו שלי בצבעים שונים(:

"טוב מה עכשיו?" אמרה שיר בזמן שהיסתובבנו בקניון חסרות מעש.
"יש לי רעיון"אמרה מאי והצביעה על מספרה,מיד שלושתינו העלנו חיוך.
"זה דווקא רעיון טוב,אני באמת צריכה קצת שינוי בשיער"אמרה שיר מלטפת את שיערה.
"חחח נו בואו כבר אמרתי ומשכתי אותן אל עבר המספרה"
 חיכנו בערך רבע שעה בתור וכשהגיע תורנו כל אחת הלכה לעמדה אחרת של ספר אחר.
שלושתנו החלטנו לעשות רק מדורג כי לא שווה לעשות טעות שאחרכך נתחרט עליה.
הספר שלי היה הומו ,אבל ממש נחמדD:
הוא הצחיק אותי והעמיד לי את השיער בכלמיני צורות,ומאי ושיר עוד שניה ניחנקו מרוב צחוק.
"טוב בנות אמא שלי התקשרה ואמרה שהיא מכה לנו בחוץ.."אמרה מאי.
שילמנו ויצאנו לעבר החניה,ובדרך דיברנו על שון ודור.
"וואי אריאל נראלי שהדור הזה ממש נידלק עליך"אמרה שיר
"כןןן,ראית איך הוא היסתכל עליה?"אמרה מאי
"חחח כן יוא הם יהיו כלכך חמודים ביחדD:"
"טוב מה נסגר? כולה ילד שהכרתי באוטובוס מה הפכתם אותו לחבר שלי?"שאלתי
"למה לא?אתם מתאימים."אמרה מאי
"כןכן..משתגידי."אמרתי ובדיוק נכנסו לאוטו של אמא של מאי.

_

התיכון היה פשוט ענקי לרגע חשבתי שאני מדמיינת,אין לי מושג איך אני יתמצא פה ,חשבתי לעצמי.
התיכון היה מובנה מארבעה בניינים,אחד של י'א,אחד של י'ב אחד של י' ואחד של המגמות.
היו די הרבה אנשים וכשנכנסו אלתוך התיכון אמא של מאי לקחה אותנו אל המזכירות שם היה לוח ענקי
 ובו היו רשומות המגמות האפשריות.
מאי החליטה שהיא הולכת לבחינות ללהקה של הבית ספר,ושיר אמרה שהיא תנסה לבדוק את מגמת הקולנוע.
אני כבר ידעתי למה אני הולכת ובשביל מה.
אני הולכת למגמת מחול,וזה סופי,ואף אחד גם לא ימנע את זה ממני,אפילו ההורים שתמיד אומרים שאם אני יזניח את
הלימודים זה יבוא לידי ביטוי בשיעורי הריקוד שלי.

"כן חמודה?"
"מחר אני ומאי הולכות לקנות דברים לבית ספר,זה בסדר שאמא של מאי תקח אותי ליופ פתוח וניפגש כבר שם?" שאלתי
"אני לא חושבת שיש עם זה בעיה...אבל את לא רוצה לבוא איתי ועם אור לקנות דברים?"
"אממ..לא נראלי אני רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מוקדם,ומקסימום אם יהיו חסרים לי דברים אני יבוא  איתכם"
"אוקי..אז תקחי כסף מהתיק שלי.,כמה את בדיוק צריכה?"
"נראה לי ש500"
"500? אבא ששכב לצד אמא וצפה בטלווזיה כמעט נחנק כששמע את כמות הכסף שאני הולכת לבזבזXD
"כן זה לא בשביל בגדים אתה יודע.. זה לתיק ומחברות וקלמר ועטים ועפרונות ומחק ו.."
"טובטוב תקחי מהארנק 500 שקל ונגמר הסיפור"אמרה אמא לבסוף.
"יאיייייי תודה אמא אין כמוך"אמרתי יוצאת מחדרה שמחה.
הרי זה ברור שאני לא הולכת לבזבז חמש מאות שקל על דברים לבצפר..
אני צכה גם לקנות בגדים ליום הראשון..D;
לקחתי 500 ש"ח מהתיק של אמא ושמתי בארנק.

הדלקתי את המחשב והתחברתי לאיסקיו,וישר נשלחה לי הודעה ממשתמש שלא ברשימה.
גל-"אריאל?"
הסתכלתי על חלון ההודעה,הלב דופק חזק.
לענות?
לא לענות?
מה כבר יש לו להגיד לי אחרי כל מה שהיה?
אריאל-"מה?"
גל-"את עצבנית עלי?"
אריאל-"בוא נחשוב ממממממ.... כןןןןןן!"
גל-"נו אריאל מה יש לך? תפסיקי להיתנהג כמו ילדה קטנה זאת רק נשיקה בשפתיים עשית מזה סרט
חוצמיזה שאמרנו שאין מחויבות בקשר הזה אז לא שאני חייב לך משו."
אריאל-"אתה אמרת את זה."
גל-"נו אריאל די בבקשה."
אריאל-"מה די?מה די? אתה חושב שאחרי כל מה שעשית לי אני יסתכל לכיוון שלך?
אתה בכלל מבין מה הרגשתי אליך?
גל אתה שיחקת לי ברגשות וזה הדבר הכי דוחה שאפשר לעשות.
פשוט תצא לי מהחיים,אל תשלח יותר הודעות כי בכל מקרה אתה על איגנור,ואל תנסה לדבר איתי בבצפר או להסתכל לכיוון שלי בכלל."
כתבתי,ובאיזה שהוא מקום הרגשתי שזאת הדרך הכי נכונה לגמור את זה
כי אם נדבר אחרי כל השקרים האלה,זה לא באמת יהיה אמיתי.
זה הכל צביעות איתו.
אני לא רוצה עוד קשר כזה שיגרום לי לסבול ככה.. חשבתי לעצמי בזמן שאיגנרתי אותו אחת ולתמיד.
גם מהלב וגם מהאיסקיו.

היי לכם אני מקווה שאהבתם את הפרק הראשון:]

שלושת הפרקים הראשונים יראו לכם קצת משעממים או דיכאונים מדי,אבל אתם תראו שיש למה לצפות בהמשך(:

קריאה מהנה,ותגידו אם אתם רוצים שאני אוסיף אותכם לקוראים קבועים.

~

"את מוכנה להסביר לי מזה הפרצוף הזה?" שאלה אותי מאי
כשישבנו בבית קפה המשקיף אל חוף הים.
"נחשי.."אמרתי בשקט
"עוד פעם מור וגל?מה לא נמאס לך להיתקע עליהם?"
"את באמת חושבת שזה כזה קל לשכוח את כל זה?"שאלתי מעוצבנת.
מאי.. מאי זאת החברה הכי טובה,אבל הכי.
אין לי איך לתאר כמה שכל שיחה שלי איתה גורמת לי לחייך מחדש.
למרות השאלות המטופשות שלה
שלפעמים אני לא מבינה אם היא באמת מתכוונת למה שהיא שואלת,הרי בכל זאת היא אל הייתה במצב שלי..
בה לא שיחקו.
בה לא פגעו כמו שפגעו בי.
"לא אמרתי שזה קל ברור שלא,הרי אחרי הכול אתם כמעט חצי שנה הייתם בקשר
וכל הזמן הזה גל רק פגע בך ונתן לך להרגיש רע עם עצמך,ואני בטוחה שאת לא מחבבת אותו כל כך על זה לא?"
"ברור שלא,אבל אני גם לא מצליחה לשכוח,כי עם כל הרע שהיה בזה היה גם טוב."אמרתי מנסה להיזכר ברגעים הטובים שהיו.
"אבל עכשיו הם נגמרו נכון?והם לא יחזרו זה בטוח!
אז למה להיתקע עליהם כשיש לך את כל הזמן שבעולם לנצל ולהינות מהחיים
 ולהפסיק לבכות על שתי אנשים שפגעו בך ו
את נותנת להם יחס כזה,וסתם מבזבזת זמן של מחשבה ,בזמן שאת יכולה להכיר עוד הרבה בנים שיאהבו אותך באמת."
"מאי את צודקת במאה אחוז,אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לשכוח."אמרתי מהורהרת.
"מה זאת אומרת?"שאלה מופתעת
"לא יודעת"אמרתי בשקט,לא מבינה מה משמעות הדבר שאמרתי.